ה"פ 47312-07-18

תקציר

בית המשפט קיבל את בקשתו של דורון וקבע כי ההלוואה שקיבל ממשה נפרעה במלואה. לכן, על משה להסיר את כל השעבודים הקשורים להלוואה תוך 30 יום. השופט הגיע למסקנה זו לאחר שמצא כי דורון עמד בהצלחה בנטל ההוכחה כי ההלוואה נפרעה, וכי משה לא הצליח לבסס את טענתו כי ההלוואה לא נפרעה. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, היה חשד שמשה מעולם לא דרש החזר הלוואה לאורך תקופה ממושכת, גם לאחר שדורון ומשה הסתכסכו. שנית, משה התחמק מבקשותיו של דורון לשחרר את הבטוחות, ולא הוא ולא עורך דינו הכחישו שקיבלו החזר מלא של ההלוואה. שלישית, מתכתובת הדוא"ל בין הצדדים עולה כי משה לא חלק על החזר ההלוואה, אלא רק רצה לוודא את הסכום שהועבר. רביעית, עדותו של גרשון ליאב, שנכח בפגישה בין דורון למשה, תמכה בטענתו של דורון כי ההלוואה נפרעה. חמישית, השופט מצא את גוטמן, עדו של דורון, אמין כאשר העיד על העברות הכספים לחשבונותיו האישיים של משה, תוך שהוא מוצא את עדותו של משה בלתי אמינה. לבסוף ציינה השופטת כי ההסכמות בעל פה בין הצדדים, יחסי הידידות ביניהם והאמון הרב שהיה להם זה בזה בעת מתן ההלוואה, הביאו לכך שהיעדר הסכם כתוב לפירעון ההלוואה באמצעות חשבון החברה אינו מפתיע. משה חויב לשלם לדורון את הוצאות המשפט, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל.