עמ"ש 46465-01-22

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך של בני זוג לשעבר על זכויות הוריות בעקבות פרידתם. בני הזוג, שהיו נשואים כשבע שנים, הביאו לעולם שני ילדים באמצעות תרומת זרע וטיפולי פוריות. הילד הראשון, ד', אומץ על ידי המערער, ואילו השני, ג', נולד לאחר פרידתם. בית משפט קמא דחה את בקשתה של המערערת לזכויות הוריות על צ', בנימוק של היעדר קשר זוגי וכוונה להורות משותפת בעת לידתה של צ'. ערכאת הערעור, בהחלטת רוב של השופטים סילמן ואטיאס, הפכה את פסק דינו של בית משפט קמא. היא קבעה כי המשפט הישראלי מכיר בהורות באמצעות ארבעה עקרונות, ובהם זיקה לזיקה – קשר זוגי שבו לאחד ההורים יש קשר גנטי לילד. בית המשפט מצא כי המערערת עמדה בתנאים הנדרשים להכרה במעמד הורי, בניגוד למסקנתו של בית משפט קמא. השופטת סילמן הדגישה את טובת הילד ואת הבחינה הסובייקטיבית והאובייקטיבית של כוונת ההורים. חרף התמהמהותה של המערערת בהבססת מעמדה ההורי מבחינה משפטית, סברה השופטת סילמן כי מעשיה מעידים על רצון לגדל את ג'. בנוסף, חוות דעת מומחים תמכו בהכרה במערערת כהוריו של צ', בקידום טובת הילד ובקיום יחסי אחים. השופט אטיאס הסכים והדגיש כי ההליכים המשפטיים של המערערת ורצונה העז להורות להורה ג' גברו על תוצאות השיהוי. החלטת הרוב העניקה למערערת צו הורות שיפוטי לג'. השופט ג'יוסי בהתנגדותו הדגיש כי המערער לא הוכיח כוונה ברורה ומתמשכת להיות הורה משותף ל-ג'. לטענת ג'יוסי, התנהלותה של המערערת, לרבות היסוסיה ואיחורה בקביעת מעמד הורי, הצביעו על היעדר כוונה כנה. זאת ועוד, ג'יוסי סבר כי אין לשבש את המציאות הנוכחית, בה צ' מכיר רק את המשיב כאמו, במיוחד בהתחשב בהיעדר כוונה ברורה ועקבית להורות משותפת. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופטים סילמן ואטיאס קיבלה את הערעור והעניקה למערערת זכויות הוריות על ג'. פסק הדין התיר פרסום עם פרטים אנונימיים.