עת"מ 29952-08-21

תקציר

העתירה מתייחסת לדרישת תשלום שהוציאה עיריית אילת לרשות הכבאות וההצלה בגין חיוב המבוסס על הקמת תשתיות בצמוד לנכס בבעלות הרשות. הנכס הושכר לאיגוד העירוני אילת-אילות משנת 1978 ועד להעברתו לרשות בשנת 2013. העתירה קוראת תיגר על זכותה של העירייה להוציא את דרישת התשלום ומבקשת לבטלה. העותרת טוענת, בין היתר, כי העירייה לא דרשה מהאיגוד תשלום עבור ההיטל כאשר קמה עילת החיוב, ועל כן היא מנועה כעת מלדרוש תשלום מהרשות בעקבות שינוי הבעלות, מה גם שעילת החיוב הנוכחי מבוססת על הבנייה שבוצעה לאחר העברת הנכס לרשות. העירייה, לעומת זאת, טוענת כי היא רשאית להוציא את דרישת התשלום, שכן הדרישה הנוכחית מבוססת על עילת חיוב חדשה שאירעה לאחר העברת הנכס לרשות, ואין לה כל קשר לבעלים הקודמים. כמו כן, העירייה טוענת כי היא אינה יכולה לחייב את איגוד העיריות, שכן הוא בבעלות העירייה עצמה, ועל פי פקודת העיריות היא אינה יכולה לגבות תשלום מנכס בבעלות עירונית בגין סלילת רחובות. לאחר בחינת עמדות הצדדים, מקבל בית המשפט את טענת העותר. נפסק כי מאחר שהעירייה לא דרשה היטל סלילה מהבעלים הקודם של הנכס, האיגוד, כאשר קמה עילת החיוב לראשונה, כעת היא מנועה מלעשות כן בעקבות שינוי הבעלות, למרות שהדרישה הנוכחית מבוססת על בנייה חדשה. זאת בהתאם לעקרון ההיטל החד פעמי, ולהוראות מקור החיוב. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת העירייה כי לא יכלה לחייב את האיגוד בשל היותו בבעלות העירייה, שכן האיגוד הוא ישות משפטית נפרדת מהעירייה, וניתן היה לחייבו בהיטל כפי שאכן שילם ארנונה אחרת. יתר על כן, על פי הסכם החכירה בין העירייה למדינה, הראשונה נדרשה לשאת בכל תשלומי החובה הקשורים לנכס במהלך תקופת החכירה, ולכן היה עליה לדרוש את ההיטל מהאיגוד, או לפחות לוודא שההסכם עם האיחוד כולל סעיף בדבר מיסים ותשלומי חובה. משכך, דרישת התשלום בטלה, והעירייה מחויבת לשאת בהוצאות העותר בסך של 15,000 ₪.