ת"א 19240/04

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך הנוגע לפירוק שותפות שבבעלותה חלקת קרקע בשפרעם. השותפים, שהם בני אותה משפחה, רשומים כבעלים משותפים של הקרקע אך אינם מציינים את חלקם היחסי. במהלך השנים בנה כל שותף את ביתו על הקרקע על בסיס תוכנית חלוקה לא רשמית משנות הארבעים. אלא שתכנית זו לא הוכנה לצורכי רישום ולא קיבלה את האישורים הנדרשים מוועדת התכנון המקומית. התוכנית חילקה את הקרקע לארבעה מגרשים עיקריים, כאשר לכל שותף הוקצה חלקה ספציפית. התובעים, יחד עם שני האחים הנתבעים, מקבלים את חלקה 3/3, ואילו הנתבעים האחרים מקבלים את חלקה 3/4. המחלוקת החלה כאשר הנתבעים החלו לבנות את יסודות הבניין לביתם בחלקה 3/4, מה שהוביל את התובעים לעתור לבית המשפט למתן צו מניעה ופירוק השיתוף. נמצא כי הבנייה חרגה מהגבולות שאושרו, מה שהוביל לביטול היתר הבנייה. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא מעמדה המשפטי של תכנית החלוקה ההיסטורית, ובפרט האם היא מהווה הסכם פירוק שיתוף או הסכם שיתוף. הנתבעים טוענים כי התכנית מהווה חלוקה קניינית, בעוד התובעים רואים בה הסכם בדבר השימוש והחזקה בקרקע. בית המשפט, לאחר בחינת הנסיבות, מגיע למסקנה כי תכנית החלוקה ההיסטורית היא הסכם שיתוף ולא הסכם פירוק. זאת, בנימוק שהתוכנית, שאין בה מפרטים מדויקים ואישורים רשמיים, רק מסדירה את השימוש בקרקע ואת ניהולה. יתר על כן, הוא אינו משקף נאמנה את חלקם של השותפים בנכס, המהווה דרישה להסכם פירוק. לפיכך, התכנית אינה יכולה להכשיל את התובעים לחפש דרך חלופית לפירוק השותפות. באשר לפירוק עצמו, בית המשפט מדגיש את עדיפותה של החלוקה בעין על פני שיטות אחרות, כל עוד הדבר אפשרי. מאחר שלחלקה 3/3 אין שטח מסוים בהשוואה לחלקות האחרות, מחליט בית המשפט להקצות חלק מחלקה 3/4 – המסומנת כשטח הצהוב – לחלקה 3/3, ובכך לאפשר שימוש יעיל בקרקע על ידי שני הצדדים. כן מורה בית המשפט על תשלומי איזון של נאשמים 1 ו-10 לנאשמים 2 ו-6 בגין השטחים החסרים בחלקות 3/1 ו-3/2. פירוק השותפות מותנה באישור ועדת התכנון המקומית ומלווה באגרת בית משפט, הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 28.2.2013.