ת"א 65196-01-26

תקציר

בניתוח החלטה זו, המתייחסת לאיחוד שני תיקים (ת"א 65196-01-26 ות"א 10731-01-26) בהם מעורבים המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) וצדדים נוספים, ניתן להצביע על מספר עקרונות משפטיים וחידושים פרוצדורליים מכוח תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"). **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **המשכיות ההליך לאחר מחיקה (תקנה 41(ג) לתקנות):** הנקודה הראשונה בהחלטה נוגעת למחיקת תביעתו של התובע מס' 1 (הניזוק) בהליך קודם עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית. בית המשפט מציין כי על פי תקנה 41(ג) לתקנות, הדיון בתביעה החדשה ממשיך מאותו שלב שאליו הגיע ההליך הקודם. עיקרון זה נועד למנוע בזבוז משאבים שיפוטיים וחוסר יעילות, ולאפשר המשכיות במקום התחלה מחדש, גם אם הוגשה תביעה חדשה. 2. **התמודדות עם איחוד הליכים ומעורבות צדדים חדשים:** למרות שהחלטה 41(ג) מכתיבה המשכיות, בית המשפט מזהה קושי עקב כך שהמל"ל לא היה צד להליך הקודם. לאור האיחוד, נקבעה ישיבת קדם משפט (קד"מ) גם על מנת לאפשר לצדדים בתביעת המל"ל לבצע את ההליכים המקדמיים ביניהם. הדבר מדגיש את הגמישות הנדרשת מהמערכת המשפטית כאשר איחוד הליכים כרוך במעורבות של צדדים שלא היו שותפים להליך המקורי, תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות. 3. **הקפדה על סדרי דין וסנקציות:** ההחלטה מדגישה באופן חוזר ונשנה את החשיבות הרבה המוקנית לעמידה בדרישות סדרי הדין על פי התקנות החדשות. בית המשפט מפנה למגמה של "יתר הקפדה על עמידת הצדדים בדרישות סדרי הדין" (כפי שהובא בעניין מחצבי אבן), ומדגיש כי ישנו דגש מיוחד על נושא ההוצאות כסנקציה. הדבר בא לידי ביטוי בהתייחסות להוראות תקנות 38(ב), 60, 151(ג), 156, 175א(ז) ו-53. 4. **הוצאות ככלי אכיפה:** תקנה 53 לתקנות החדשות, המחייבת פסיקת הוצאות בגין כל בקשה אלא אם כן קיימים "טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות", מוזכרת במיוחד. בית המשפט מדגיש כי שיקול הדעת שלו שלא לפסוק הוצאות הוא "מצומצם". הדבר מעיד על כוונה ברורה של מתקין התקנות להפוך את נושא ההוצאות לכלי אפקטיבי להבטחת ציות להוראות הדיוניות, ולמניעת התנהלות רשלנית או מקלה מצד הצדדים. 5. **סנקציות בגין אי-ציות:** בית המשפט מבהיר כי במידה והצדדים לא יפעלו בהתאם לתקנות, הוא ישקול להפעיל סנקציות חמורות, לרבות התליית ההליך או מחיקת כתב טענות (תקנות 38(א) ו-60(א)), והטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. הדבר מבטא את הגישה המחמירה של בתי המשפט, תחת התקנות החדשות, כלפי אי-קיום חובות דיוניות. **חידושים פרוצדורליים:** 1. **קיום דיונים בהיוועדות חזותית (V.C):** בית המשפט עושה שימוש בסמכותו על פי תקנה 61(ג) לתקנות החדשות ומורה כי ישיבת קדם המשפט תתקיים במתכונת של היוועדות חזותית. חידוש זה, שהפך נפוץ במיוחד בתקופת הקורונה, נועד לייעל את ההליך, לחסוך בזמן ומשאבים של הצדדים ובית המשפט, ולהגביר את יעילות הדיונים, במיוחד כאשר הצדדים אינם מצויים בסמוך לבית המשפט. 2. **איסור הקלטת דיונים ללא רשות:** בהקשר של קיום דיון בהיוועדות חזותית, בית המשפט מפנה את תשומת לב הצדדים לאיסור על הקלטת דיון ללא ידיעת בית המשפט וקבלת רשותו (תקנה 61(ג2) לתקנות), ומגבה זאת בפסיקות בג"ץ ובית המשפט העליון. עיקרון זה נועד להבטיח את סדר הדיון, את אמינות התיעוד, ולמנוע שימוש לרעה בהקלטות. 3. **הגשת רשימת עדים (תקנה 62):** בית המשפט מחייב את כל צד להגיש רשימת עדים, לרבות בעלי הדין עצמם ומומחים, בתוך המועדים הקבועים בתקנה. ההפניה לפסיקות רלוונטיות (רע"א 1562/23) מדגישה את החשיבות הדיונית של אי-הכללה ברשימה, שכן ככלל, לא ניתן להעיד עד שאינו מופיע ברשימה (תקנה 83(א)). הדבר נועד להבטיח שקיפות, הכנה של הצדדים לישיבות ההוכחות, ומניעת הפתעות. 4. **חובת הגשת דיווח על דיון מקדמי:** הצדדים בתביעת המל"ל מחויבים לקיים את ההליכים המקדמיים כנדרש בפרק ד' וט' לתקנות, ובכלל זה הגשת דיווח על הדיון המקדמי. הדבר מחזק את הגישה של בית המשפט לבקרת התקדמות ההליך על ידי הצדדים עצמם, תוך דרישה למעורבות פעילה שלהם בהכנת התיק להוכחות. **לסיכום,** ההחלטה משקפת את הגישה הפרוצדורלית המחמירה והיעילה שמבקשות התקנות החדשות לכונן. היא מדגישה את החשיבות של עמידה קפדנית בהוראות הדיוניות, את השימוש בכלים טכנולוגיים לקידום ההליכים (היוועדות חזותית), ואת הכלים המשמעותיים העומדים לרשות בית המשפט לאכיפת ציות, בעיקר בתחום ההוצאות והסנקציות. בית המשפט מבהיר כי אין "דרך קלה" בהתנהלות דיונית, וכי אי-קיום ההוראות עלול לגרור השלכות חמורות.