הפ"ב 69077-06-23

תקציר

השופט בחן בקפידה את הטיעונים שהציגו הצדדים. באשר לטענת המבקשת כי נמנעה ממנה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה, קבע השופט כי אכן ניתנה למבקשת הזדמנות מספקת להציג את טענותיה וראיותיה. השופט ציין כי עורך דינו של המבקש נכח בסיור בנכס ויכול היה לבקש להציג ראיות או טיעונים נוספים, אך לא עשה כן. עוד ציינה השופטת כי הבורר נתן לצדדים מספיק זמן למסור מידע נוסף לאחר הסיור. לפיכך, דחתה השופטת את טענת המבקשת כי נמנע ממנה דיון הוגן. בהמשך לטענת החריגה מסמכות, הסכימה השופטת עם המשיבים כי המבקשת לא מחתה על סמכותו של הבורר בהזדמנות הראשונה ואף ניסחה את הסכם הבוררות באופן רחב לטובת סמכותו של הבורר. עוד ציינה השופטת כי הפיצוי הנוסף שנפסק על ידי הבורר היה סביר ובגדר סמכותו של הבורר, שכן הוא נגע לביצוע תיקונים ולקיומם של ליקויים. כמו כן, הדגישה השופטת כי הסכם הבוררות נועד להביא את כל המחלוקות הקשורות להסכם המכר בפני הבורר. לפיכך, החלטת הבורר לפסוק פיצוי כספי במקום תיקונים הייתה בגדר המחלוקות עליהן הסכימו הצדדים ולא היוותה סעד חדש. השופט התייחס למקרה קודם, Biriya v. זלינגר, שתמך בתפיסה כי החלטת בורר לפסוק פיצויים במקום תיקונים אינה חריגה מסמכות. בנוסף, ציינה השופטת כי גם אם הבורר חרג מסמכותו, אין בכך כדי לגרום לעיוות דין, מה גם שהמבקש לא פעל במהירות לתיקון הפגמים. השופטת אף רמזה כי תניית הבוררות הפוטרת את המבקש מאחריות עלולה להיות בלתי חוקית ומפלה כלפי המשיבים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אין עילת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות וכי גם אם היה, לא נגרם למבקש עיוות דין. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הבורר נדחתה, ופסק הבוררות אושר. המבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 20,000 ₪.