ב"ל 10071-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש תובע שעבד כצבע מטוסים באל על במשך 17 שנה, וביקש הכרה בפגיעה ברגליו עקב אופי עבודת הליטוש שלו. התביעה נשקלה תחת עילת המיקרוטראומה, הדורשת הוכחה של תנועות חוזרות המשפיעות על חלק גוף מוגדר לאורך תקופה ממושכת. בעוד הצדדים הסכימו על העובדות הנוגעות ללוח הזמנים של התובעת ולשימוש במכונות ליטוש, הם לא הסכימו האם עבודת הליטוש כללה מספיק תנועות חוזרות ונשנות כדי להיות זכאי למיקרוטראומה. התובע טען כי חלק ניכר מעבודתו כלל ליטוש בתנוחת כריעה, אשר הפעילה עומס על רגליו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו לא הוכיחו די הצורך תנועות חוזרות ונשנות בנוגע לפגיעה ברגל. במקום זאת, בית המשפט אפיין את העבודה ככרוכה בתנוחות סטטיות ולא נוחות יותר מאשר בתנועות דינמיות. כמו כן, בית הדין הדגיש כי עבודה פיזית לבדה אינה מספיקה כדי להעפיל למיקרוטראומה וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לביסוס קשר סיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי. כתוצאה מכך, התביעה בגין פגיעה ברגל נדחתה. פסק דין זה מדגיש את הקריטריונים הספציפיים הנדרשים לתביעות מיקרוטראומה, ומדגיש את הצורך בתנועות חוזרות ונשנות ובשגרת עבודה דינמית, ולא בתנוחות סטטיות, כדי לבסס קשר סיבתי בין עבודה לפציעה.