ע"ע 361/08

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב השאלה האם אבות עובדים בשירות המדינה צריכים לקבל תוספת תשלום זהה לזו של אימהות עובדות עבור שעות עבודה מעבר ליום העבודה המקוצר המיושם כדי לסייע להורים בטיפול בילדיהם. דעת הרוב של בית המשפט, שניתנה על ידי השופטת וירט-ליבנה, מגיעה למסקנה כי ההסדר הנוכחי, המעניק תוספת שכר לאימהות עובדות בלבד, מותר. החלטה זו מבוססת על רעיון ההעדפה המתקנת, שמטרתו להשיג שוויון מהותי בין גברים לנשים במקום העבודה, ובין הורים בחלוקת האחריות המשפחתית. לדברי השופטת וירט-ליבנה, התשלום הנוסף מהווה תמריץ לאימהות להמשיך לעבוד ולכן הוא מוצדק, בעוד שהענקת אותה הטבה לאבות עלולה להביא לתוצאה הפוכה, כאשר אבות בוחרים להישאר בעבודה ואימהות נושאות בנטל הטיפול בילדים. כמו כן, השופטת מדגישה כי הזכות ליום עבודה מקוצר והתשלומים הנלווים לו אינם נחשבים לזכויות הוריות לפי חוק שוויון הזדמנויות, ולכן אבות אינם זכאים להן על פי החקיקה הקיימת. השופט רבינוביץ', בחוות דעתו החולקת, סבור כי פסק דינו של בית הדין האזורי, שקבע כי שלילת תשלום שעות נוספות מאבות עובדים היא מפלה, נכונה. לטענתו, הזכויות והחובות ההוריות מתחלקות שווה בשווה בין ההורים, ולכן כל הזכויות הנובעות מההורות צריכות להיות שוות הן לאימהות והן לאבות. בנוסף, מציינת השופטת רבינוביץ' כי המציאות הנוכחית אינה תומכת עוד ברעיון של העדפה מתקנת לאמהות, שכן התפתחה התפיסה המסורתית לפיה נשים הן האחראיות הבלעדיות לטיפול בילדים. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט מצדדת בערעור המדינה, וקובעת כי האב העובד, דן בהט, אינו זכאי לתשלום נוסף עבור שעות עבודה מעבר ליום העבודה המקוצר. עם זאת, בית המשפט מקבל את החלטת בית הדין האזורי כי בהט זכאי ליום עבודה מקוצר ולתשלומים נוספים עבור מעונות יום מיום 16.2.03 ואילך. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו, והמדינה אינה נדרשת עוד לכסות את הוצאותיו של בהט מהערכאה הנמוכה יותר.