בג"צ 2818/20

תקציר

העתירה נגד הגבלות ההתקהלות בהר הבית בשל הקורונה נדחתה לגופה. במהלך המגפה, התקנות אסרו על התקהלויות גדולות במרחב הציבורי כדי למנוע הדבקה. צעדים אלה נחקקו על ידי הממשלה באמצעות תקנות ספציפיות החל ממרץ 2020, עם תיקונים המאפשרים ומגבילים פעילויות שונות, לרבות התכנסויות דתיות. למרות החריגים לתפילות בחוץ, נותרו הגבלות על התקהלויות במקומות סגורים. מסגרת זו יצרה הקשר לקבלת ההחלטות בנוגע להר הבית, אתר דתי רגיש ביותר ובעל משמעות היסטורית. ההר, שהיה פתוח בדרך כלל לתפילות מוסלמיות המנוהלות על ידי הווקף המוסלמי ונגיש למבקרים מכל הדתות, ראה צורך דחוף בהגבלות בשל הפוטנציאל שלו להתקהלויות המוניות. למרות שההר הוא בעל משמעות עמוקה עבור קבוצות שונות, כולל יהודים הכמהים לעלות, הקורונה חייבה הגבלות כדי לשמור על בריאות הציבור. החששות בדבר אפליה הוסרו מאחר שהאנשים היחידים שהורשו לשהות בהר היו עובדי הווקף לצורך תחזוקה, ולא פולחן, תחת הגבלות דומות שהוטלו על כל אתרי הדת והתרבות. בית המשפט הכיר בכך שההגבלות פוגעות בזכויות חוקתיות כמו חופש הפולחן והתנועה, אך הדגיש כי הן אינן מוחלטות ויש לשקול אותן מול אינטרסים של בריאות הציבור, במיוחד בחודש הרמדאן, שבו המתיחות עלולה להסלים. הרגישויות הפוליטיות והדתיות הייחודיות של הר הבית מחייבות התערבות שיפוטית זהירה, תוך מתן שיקול דעת רב יותר לרשות המבצעת המנהלת את הדינמיקה הבין-דתית המורכבת. התקנות נמצאו מידתיות ומוצדקות, שנועדו לשמור על הסדר הציבורי והבריאות מבלי לבודד אף קבוצה דתית. בסופו של דבר, ההגבלות שיקפו את אלה שהוטלו באתרים דתיים דומים ונחשבו הכרחיות, וכתוצאה מכך נדחתה העתירה מבלי לפסוק הוצאות.