רע"ב 30837-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי: רע"ב 30837-02-26 בשיר אבו ראשד נ' שירות בתי הסוהר **מבוא** פסק הדין בעניין רע"ב 30837-02-26 עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשת המבקש, בשיר אבו ראשד, להורות לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. הדיון המשפטי מעלה שאלות מהותיות הנוגעות לאופן סיווג אסירים, סמכויות שב"ס, זכויות אסירים, וכן את האיזונים הנדרשים בין שיקולים ביטחוניים לבין שיקולים אישיים ושיקומיים. **מסגרת נורמטיבית ופסיקתית** בית המשפט העליון סוקר בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית והפסיקתית הרלוונטית, הכוללת את פקודות נציבות שירות בתי הסוהר בנושא סיווג אסירים ("כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" ו"תהליך הגדרת אסיר ביטחוני"), וכן פסיקות קודמות של בית המשפט העליון בנושא. 1. **מטרות סיווג כאסיר ביטחוני:** הפסיקה מציינת כי סיווג אסיר כביטחוני נועד להבטיח את שלום האסירים והסוהרים, לאיין סיכונים ביטחוניים, ולהקל על ניהול בתי הסוהר. אסירים ביטחוניים מוגדרים לרוב כמי שהורשעו בעבירות חמורות ממניעים אידיאולוגיים, וקיים לגביהם חשש כי יבקשו לחזור על מעשיהם או ליצור קשר עם ארגונים בלתי חוקיים. (סעיף 1 לפסק הדין). 2. **השלכות הסיווג:** לסיווג כאסיר ביטחוני השלכות מרחיקות לכת על זכויות האסיר, הכוללות החזקה באגפים נפרדים, מגבלות רבות ומשמעותיות על קשר עם החוץ (חופשות, ביקורים, שיחות טלפון), אי-שילוב בהליכי שיקום, והיעדר שחרור מנהלי. (סעיף 1 לפסק הדין). 3. **הפרוצדורה לסיווג ושינוי סיווג:** הפסיקה מדגישה את החשיבות של הקפדה על כללים פרוצדורליים מדויקים בקביעת הסיווג או שינויו, על מנת שלא יפגעו זכויות האסירים מעבר הנדרש. פקודת הסיווג מפרטת את הקריטריונים לסיווג אסיר ביטחוני, לרבות הרשעה בעבירות ביטחוניות מובהקות או שהמניע להן לאומני, וכן קבלת חוות דעת מגורמי ביטחון המעידה על מסוכנות ביטחונית. (סעיפים 3-7 לפסק הדין). 4. **שינוי סיווג:** הפסיקה מכירה בכך שסיווג כאסיר ביטחוני אינו סוף פסוק, וניתן לשנותו, לבקשת האסיר או ביוזמת שב"ס. סעיף 6(ג) לפקודת הסיווג מפרט שיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשה לשינוי סיווג, כגון סוג העבירה, נסיבותיה ומניעיה, קיומן של עבירות קודמות, התנהלות האסיר במהלך ריצוי מאסרו, ועמדת גורמי הביטחון. (סעיף 8 לפסק הדין). **רקע עובדתי במקרה דנן** המבקש הורשע בשלוש עבירות של התפרעות, הפרעה לשוטר, יידוי אבן, חבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות, ומעשה פזיזות ורשלנות. העבירות בוצעו במהלך מבצע "שומר החומות", על רקע לאומני-גזעני. המבקש ריצה מאסר של 45 חודשים (קוצר ב-7 חודשים בערעור). עם כניסתו לבית הסוהר, סווג כאסיר ביטחוני. **ההליך המשפטי עד לבית המשפט העליון** 1. **עתירה ראשונה לבג"ץ:** המבקש עתר לבג"ץ נגד ההחלטה שלא להפנותו למיון מוקדם ונגד סיווגו כאסיר ביטחוני. העתירה נדחתה על הסף, תוך שנקבע כי ניתן לעתור לשינוי סיווג לאחר תחילת ריצוי העונש. (סעיף 15 לפסק הדין). 2. **בקשה לשינוי סיווג מנהלית:** המבקש הגיש בקשה לשב"ס לשינוי סיווגו. הבקשה התעכבה באופן משמעותי, ולאחר מכן נדחתה על ידי רמ"ח רישום וניהול האסיר. ההחלטה התבססה בעיקר על הרשעת המבקש בעבירות מסוימות ועל עמדת גורמי הביטחון. (סעיפים 16, 19 לפסק הדין). 3. **עתירה למחוזי:** המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי נגד החלטת שב"ס. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שקבע כי ההחלטה לסווגו כאסיר ביטחוני נעשתה כדין, וכי לא מצא הצדקה להתערבות בהחלטת רמ"ח רישום, הגם שציין כי החלטה זו "לא התייחסה לנסיבותיו של [המבקש]". (סעיפים 20-23 לפסק הדין). **טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור** 1. **המבקש (המערער):** טוען כי יש לשקול את הנסיבות הקונקרטיות של כל אסיר, ולא להסתפק בבחינה טכנית של העבירה. לדידו, בהינתן היעדר השתייכותו לארגון טרור, החרטה שהביע, והתסקיר החיובי, לא היה מקום לסווגו כאסיר ביטחוני, ובטח שלא לדחות את בקשתו לשינוי סיווג. (סעיף 25 לפסק הדין). 2. **שב"ס (המשיב):** טוען כי סיווג האסיר נבחן באופן מהותי, וכי הוא נגזר ממכלול הנסיבות, כולל טיב המעשים, עמדת גורמי הביטחון, והעובדה שהמבקש הורשע במעשים חמורים ממניע גזעני. (סעיף 26 לפסק הדין). **דיון והכרעה בבית המשפט העליון** 1. **קבלת הבקשה לרשות ערעור:** בית המשפט העליון (השופט כבוב) מקבל את הבקשה לרשות ערעור ודן בה כבערעור, תוך מציאת חשש ממשי לעיוות דין. (סעיף 34 לפסק הדין). 2. **התפתחות פסיקתית:** השופט כבוב מציין כי שב"ס הבהיר כי החלטה בדבר סיווג אסיר ביטחוני מתקבלת תוך בחינת מכלול החומרים הרלוונטיים, וכי הרשעה בעבירה ממניע גזעני אינה מחייבת סיווג אוטומטי כאסיר ביטחוני. בכך, השאלה העקרונית בדבר בחינה אינדיבידואלית התייתרה, אך עדיין נותר חשש לעיוות דין. (סעיף 35 לפסק הדין). 3. **פגם בהחלטת שב"ס:** השופט כבוב סבור כי נפל פגם חמור בהחלטת שב"ס שלא לשנות את סיווגו של המערער, שכן ההחלטה נשענה באופן בלעדי על מעשי המערער, מבלי להתייחס למכלול השיקולים הרלוונטיים. (סעיף 37 לפסק הדין). 4. **מושכלות יסוד של המשפט המנהלי:** בית המשפט מזכיר כי החלטה מנהלית אינה יכולה להיות מופרכת, בלתי הגיונית או בלתי מתקבלת על הדעת. (סעיפים 39-40 לפסק הדין). 5. **נסיבות המערער:** בית המשפט מפרט בהרחבה את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, התקדמותו בהליך הטיפולי, חלופות המעצר המקלות שהוטלו עליו, ואף אישור יציאתו לחו"ל. בית המשפט תוהה כיצד ייתכן שמסוכנותו של המערער, אשר התמתנה באופן משמעותי במהלך ההליך הפלילי, הפכה אותו לאסיר ביטחוני עם כניסתו לבית הסוהר. (סעיפים 41-42 לפסק הדין). 6. **התעלמות משיקולים רלוונטיים:** בית המשפט קובע כי החלטת שב"ס התעלמה משיקולים מהותיים וחיוניים, כגון: אי-הרשעה בעבירות טרור, תסקיר שירות המבחן החיובי, החרטה שהביע, שילובו הטיפולי, תקופת השחרור הממושכת ללא עבירות נוספות, אי-השתייכותו לארגון עוין, וכן קיצור עונשו בערעור. (סעיף 45 לפסק הדין). 7. **מסקנה – החלטה בלתי מתקבלת על הדעת:** לאור האמור, בית המשפט קובע כי החלטת שב"ס אינה יכולה לעמוד. (סעיף 46 לפסק הדין). 8. **הסעד:** בית המשפט (השופט כבוב) מציע לקבל את הערעור לגופו ולהורות על שינוי סיווגו של המערער באופן מיידי מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, וכן להטיל הוצאות על שב"ס. (סעיף 47 לפסק הדין). **דעות נוספות של השופטים** * **השופט שטיין:** שותף למסקנה כי שב"ס לא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, אך חולק על התוצאה. לשיטתו, יש לבטל את החלטת שב"ס ולהורות לו לקבל החלטה חדשה, באופן שיבחן את כל המידע הרלוונטי מחדש. הוא מדגיש את האופי המקצועי של ההחלטה ואת הצורך בשקילת האיזונים הנדרשים. (סעיפים 1-8 לחוות דעתו). * **השופט כשר:** מצטרף לדעת השופט שטיין, לפיה יש להורות על קבלת החלטה חדשה על ידי שב"ס. הוא מדגיש את האופי המקצועי-ביטחוני של ההחלטה ואת החשיבות לשימוש במידע העדכני ביותר. הוא גם מצטרף להערתו של השופט כבוב בנוגע לשימוש בחומר חסוי. (פסקה 49, פסקה 50). **החלטה סופית** הוחלט פה אחד לדון בבקשה כבערעור, לקבל את הערעור לגופו, ולבטל את החלטת המשיב. אשר לסעד, הוחלט כאמור בפסקה 8 לחוות דעתו של השופט שטיין (כלומר, להורות לשב"ס לבחון מחדש את הבקשה תוך 21 יום, תוך התחשבות בכל המידע הרלוונטי). **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **עקרון הסבירות והאיסור על החלטות מופרכות:** פסק הדין מדגיש כי החלטות מנהליות, לרבות קביעת סיווג אסיר, חייבות לעמוד במבחן הסבירות ולא יכולות להיות מופרכות או בלתי מתקבלות על הדעת. התעלמות משיקולים רלוונטיים באופן המשנה את איזון הדברים עד כדי אבסורד, מהווה עילה להתערבות שיפוטית. 2. **חובת שקילה מהותית של שיקולים רלוונטיים:** פסק הדין מחזק את החובה המוטלת על רשויות מנהליות, ובכלל זה שב"ס, לבצע שקילה מהותית של כלל השיקולים הרלוונטיים בעת קבלת החלטות. בעניין זה, שב"ס נדרש לא רק להביא בחשבון את מהות העבירה, אלא גם את הנסיבות האישיות של האסיר, התפתחותו במהלך הריצוי, עמדות גורמי מקצוע (כמו שירות המבחן), והשינויים שחלו בו. 3. **הבחנה בין סיווג ראשוני לשינוי סיווג:** פסק הדין מתייחס לעובדה שהסיווג הראשוני נקבע בעת כניסת המערער לבית הסוהר, בעוד שהדיון המרכזי התמקד בבקשה לשינוי סיווג. השופט כבוב מעלה קושי בכך שלא התקיים דיון שיפוטי על הסיווג הראשוני, והביקורת התמקדה רק על ההחלטה שלא לשנותו. 4. **המשקל הראוי למידע אישי:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה שיש לייחס למידע אישי, כגון תסקירים חיוביים, הליכים טיפוליים, והתנהגות חיובית, כאשר בוחנים בקשה לשינוי סיווג. התעלמות ממידע זה, או מתן משקל קטן מדי, יכולה להוביל לפסילת ההחלטה. 5. **היחס בין שיקולים ביטחוניים לשיקולים אישיים ושיקומיים:** בית המשפט מבצע איזון בין הצורך הביטחוני של שב"ס לבין זכויות האסיר, לרבות הזכות לשיקום. הוא מציב גבולות לשרירותיות, ומבהיר כי גם כאשר מדובר בשיקולים ביטחוניים, הדבר אינו מצדיק התעלמות מנסיבות אישיות משמעותיות. 6. **ביקורת על שיהוי בהחלטות מנהליות:** פסק הדין מצביע על תופעה מדאיגה של שיהוי ניכר בהחלטות שב"ס, תוך חריגה מנהלים פנימיים. תופעה זו זכתה לביקורת, אף שלא היוותה עילה ישירה לשינוי התוצאה. 7. **הבדלים בגישות השופטים לגבי הסעד:** מעניין לציין את ההבדל בגישות בין השופטים בנוגע לסעד המתאים. השופט כבוב נוקט בגישה פרקטיסטית וסבור כי יש לקבל את הערעור לגופו ולהורות על שינוי הסיווג המיידי. לעומת זאת, השופטים שטיין וכשר, תוך הכרה בפגם, מעדיפים להשאיר לשב"ס את הסמכות לקבל החלטה חדשה, תוך הדגשת האופי המקצועי והביטחוני של ההחלטה. הדבר ממחיש את הדילמות המשפטיות המורכבות הכרוכות בהתערבות שיפוטית בהחלטות מנהליות, במיוחד כאשר הן נוגעות לשיקולים ביטחוניים. **לסיכום**, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקרונות המשפט המנהלי, ובפרט עקרון הסבירות, על החלטותיה של רשות מנהלית. הוא מדגיש את החובה לבצע שקילה מהותית של כלל השיקולים הרלוונטיים, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט, ומציב גבולות ברורים לסמכותן של רשויות מנהליות.