ע"א 352/86

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דן בערעור שעניינו פסילת רישומים כספיים של משיב לשנות המס 1976 עד 1978, אשר הובילו לעריכת שומת הכנסות על בסיס מיטב השפיטה בשל הגדלות הון בלתי מוסברות. פסק הדין הראשוני של ועדת הקבילות אישר את הפסילה בשל רישום לקוי של תקבולים, ואילו בית המשפט המחוזי העדיף את המשיב והציע חישוב מחדש של הכנסותיו. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לשמאים במקרים בהם נפסלו ספרים, והדגיש כי גם ללא ראיות חותכות, אין לבטל בקלות את החלטות פקיד השומה אלא אם כן מתגלות טעויות מהותיות. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על הנישום לאחר פסילת הספרים, ודורש ראיות אובייקטיביות מעבר לעדויות אישיות כדי לערער על שומות. בית המשפט העליון מצא כי המשיב לא הביא ראיות מספקות לסתור את ממצאי הוועדה בנוגע לפיקדונות בנקאיים לא רשומים ועסקאות לקוחות, ובכך החזיר את קביעותיו המקוריות של פקיד השומה לשנות המס שבמחלוקת. משכך, הערעור שכנגד בעניין ההוצאות נדחה, והמשיב חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערערת. פסק הדין שב והדגיש את החשיבות של ניהול רישומים כספיים קבילים ומלאים, שכן הימנעות מכך פוגעת אנושות במעמדו של הנישום במחלוקת על שומות.