ע"פ 4284/13

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט מכיר בכך שהתערבות ערעורית בגזרי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט קמא היא אמצעי חריג, השמור למקרים של טעויות מהותיות או סטייה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת. חומרתן של עבירות מין, ובפרט אונס, מבוססת היטב, והפגיעה במעשים אלה היא עמוקה, במיוחד כאשר הם מתרחשים בתוך גבולות התא המשפחתי, שאמור להיות מרחב בטוח. גזר דינו של בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את ריבוי העבירות שבוצעו לאורך תקופה ממושכת, היעדר הפנמה והכחשת אשמה, ואת הרשעתו הקודמת של המערער באלימות כלפי המתלוננת. במקביל נלקחו בחשבון מצבו הבריאותי של המערער וזמן שהותו במעצר, מצא בית המשפט לנכון לתעדף את חומרת העבירות. הגם שהשיקום הוא גורם חשוב בגזר הדין, במקרה זה מעיבים עליו שיקולים אחרים, כגון היעדר חרטה והיעדר אחריות מצד המערער למעשיו. בית המשפט מדגיש את האופי השתלטני והאלים של התנהגות המערער, שנמשכה למרות הרשעה קודמת, ועל כן העונש שהטיל בית המשפט המחוזי אינו נתפס כחריגה ממדיניות הענישה המצדיקה התערבות. לפיכך, הערעור נדחה.