ע"פ 4995/23

תקציר

פסק הדין עסק בערעור על הכרעת דין וגזר דין, במסגרתו העלה המערער שלוש טענות עיקריות: קבילות הודאותיו, הסתמכותו של בית משפט קמא על הודאות אלה וכשלי חקירה לכאורה. בית המשפט דחה את כל הטענות הללו, וקבע כי הודאותיו של המערער קבילות הן לפי סעיף 12 לפקודת הראיות והן לפי דוקטרינת הפסילה השיפוטית. למרות טענות הפוכות, קבע בית המשפט כי ההודאות נגבו כדין, מבלי שננקטו אמצעי חקירה בלתי חוקיים. באשר למשקלן של ההודאות, קבע בית המשפט כי הסרטונים שתיעדו את מעשיו של המערער ואת שקריו בחקירותיו מספקים אישוש ראייתי מספק. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר רשלנות חקירתית, בעיקר בכל הנוגע להיעדר ראיות וידאו נוספות, וקבע כי לא נגרם נזק משמעותי להגנתו של המערער. בגזר הדין צוין כי אף שטווח הענישה רחב, הוא ראוי בהתחשב באופיין האלים והגזעני של העבירות. מקרים דומים קודמים הוזכרו כדי לקשר את החלטות גזר הדין, והבדלי ענישה על בסיס אתני נחשבו לבלתי מבוססים. לפיכך, הערעורים הן על גזר הדין והן על גזר הדין נדחו, תוך שמירה על החלטות הערכאה הנמוכה יותר.