בד"מ 12/91

תקציר

הנאשם, עורך דין וחבר מועצת עיריית ירושלים, הורשע בשני סעיפים של השתתפות בישיבות ועדת משנה בענייני לקוחותיו. הוא הודה בהפרת כללי לשכת עורכי הדין אך הכחיש כי הפר את חוק לשכת עורכי הדין. בית המשפט הרשיע אותו על פי הכללים, אך דחה את בקשתו לעונש ללא הרשעה, שכן החוק אינו קובע אפשרות זו ובשל אופי העבירה. בית המשפט התלבט אם להרשיעו על פי חוק לשכת עורכי הדין, שנראה גורף ומיותר לאור הרשעתו האחרת. נדונו שלושת הממדים של האתיקה המקצועית, והביאו את בית המשפט למסקנה כי יש לתת עדיפות לכללים ספציפיים על פני הרשעה כללית. למרות זיכויו בנקודה זו, הדגיש בית המשפט את חומרת התנהלותו של עורך דין שיש בה כדי לרמוז על השפעה בלתי הוגנת על ועדות ציבוריות. הנאשם טען לאי ידיעת החוק, אך בית המשפט מצא כי עורכי דין צריכים להבין את ניגוד העניינים מטבעו. הוטל קנס של 3,000 שקל ואזהרה, ופסק הדין יפורסם בעילום שם. פסק דין זה נועד לאזן בין צדק אישי לבין שמירה על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין וטוהר המידות של הוועדות הציבוריות.