ת"א 375/91

תקציר

במקרה משפטי זה, התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע על אופניים עם מנוע עזר נהוג על ידי נער בן 16.5, שהחזיק ברישיון נהיגה סוג א'. התאונה אירעה ב-17 בנובמבר 1990, ועיקרו של המקרה היה האם חל הכיסוי הביטוחי, כפי שנקבע ב"תעודת בטיחות" שהונפקה על ידי מאגר הבטיחות הישראלי לרכבי בריכה, בהתחשב בכך שהנהג הפר תקנות מסוימות. התקנות המדוברות כללו הוראה האוסרת על נהגים מתחת לגיל 18 להסיע אדם אחר ברכב כזה. למרות שהנהג החזיק ברישיון לרכב מסוג זה, נאסר עליו על פי חוק להסיע נוסעים, מה שעמד בבסיס טענת הבריכה כי הביטוח אינו חל. מנגד, התובע טען כי הרישיון נותר בתוקף, וההפרה אינה מבטלת את הכיסוי. בית המשפט בחן את פרשנות התקנות הרלוונטיות, ובפרט את תקנה 188(א), ואת הפסיקה הקודמת כדי לקבוע האם הגבלות על הסעת נוסעים השפיעו על סיווג סוג הרכב או רק ייצגו שימוש לרעה ברכב. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי האיסור על הסעת נוסעים נגע לשימוש ברכב ולא לסוג הרכב עצמו. כך, לנהג לא היה חסר רישיון לסוג הרכב, והביטוח אכן כיסה את התאונה. החלטה זו הביאה לדחיית התביעה נגד קרנית, הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולמסקנה כי "הבריכה" אחראית לאירוע, וחייבה אותם לכסות את הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ בתוספת חיובים נוספים.