עע"מ 18608-11-25

תקציר

בבקשה לעיון מחדש זו, בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא נעם סולברג, כב' השופט יחיאל כשר, וכב' השופטת רות רונן) דחה את טענות המערער, פלוני, כנגד פסק דין קודם שניתן בעניינו. הניתוח המשפטי יתמקד בעקרונות ובחידושים שעולים מההחלטה. **1. עצם קיום הליך עיון מחדש בפסק דין של בית המשפט העליון:** ההחלטה פותחת בהתייחסות למכשול הדיוני הראשוני העומד בפני המבקש - עצם האפשרות להגיש בקשה לעיון מחדש בפסק דין של בית המשפט העליון, אשר ניתן בשבתו כערכאת ערעור על בית המשפט לעניינים מנהליים, ולאחר שהמותב המקורי סיים את כהונתו. בית המשפט מפנה לפסיקות קודמות (עע"מ 5598/24 ו-עע"מ 106/19) המעידות על קיומו של עיקרון זה, לפיו במקרים מסוימים ניתן לדון בעיון מחדש בפסק דין של בית המשפט העליון, אף אם הדבר אינו נפו. עיקרון זה משקף את הרצון של מערכת המשפט לאפשר תיקון טעויות ולשמור על שלטון החוק, גם במחיר של חריגה מהכלל הרגיל של סופיות הדיון. **2. סמכות לדחות ערעור ללא דיון (תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי):** טענת המערער המרכזית היא כי מתן פסק דין בהעדר קיום דיון בערעור פוגע בזכותו לדיון בעל-פה. בית המשפט דוחה טענה זו ומבסס את החלטתו על תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי בית משפט שלערעור רשאי לדחות ערעור אף ללא צורך בתשובה או בקיום דיון, אם הוא סבור שאין לערעור סיכוי להתקבל. * **הכרה בזכות הדיונית אל מול יעילות דיונית:** ההחלטה מדגישה את האיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לדיון, לבין הצורך ביעילות דיונית ומניעת הטרדת בתי המשפט בהליכים חסרי סיכוי. הפסיקה המובאת (רע"א 2127/24, עע"מ 8790/23) מבהירה כי שימוש בסמכות זו, כאשר הוא מוצדק, אינו פוגע בזכות הגישה לערכאות. * **יישום תקנה 138(א)(1) אף לאחר קביעת דיון:** חידוש משמעותי שעולה מההחלטה הוא קביעת בית המשפט כי סמכותו לדחות ערעור ללא דיון, מכוח תקנה 138(א)(1), נותרה בעינה גם לאחר שהערעור נקבע לדיון, וניתנה החלטת רשם המורה על הגשת תשובה. בית המשפט מבהיר כי אין עוגן חוקי או פסיקתי המגביל את השימוש בתקנה זו במצב כזה. * **ביטול החלטת רשם:** בהקשר זה, בית המשפט מדגיש בפסק הדין הקודם שניתן בעניינו, כי החלטת הרשמת לקבוע דיון ולדרוש תשובה, בוטלה על ידי בית המשפט, וכי פסק הדין שניתן גובר על החלטת הרשם. עיקרון זה מבטא את עליונותו של בית המשפט על החלטות רשם, וזכותו המלאה להכריע באופן סופי בתיק, גם אם הדבר סותר החלטות ביניים של הרשם. * **תקדימים משפטיים:** הפסיקה שהובאה (ע"א 4660/24, עע"מ 8187/23, ע"א 9072/23, ע"א 8132/23, ע"א 6373/23, ע"א 2609/23) מחזקת את הקביעה כי בית המשפט העליון נוהג ליישם את תקנה 138(א)(1) גם במקרים שבהם קיימת החלטת רשם להגשת תשובה ולקביעת דיון. **3. שינוי הרכב השופטים שדן בתיק:** טענה נוספת של המערער הייתה כי קיים פגם בכך שמותב שונה נתן את פסק הדין מזה ששובץ לדיון. בית המשפט דוחה טענה זו ומסביר כי השינוי בהרכבי השופטים נבע משיקולי יומן בית המשפט. ההחלטה מבהירה כי לא נפל פגם בכך שהמותב אשר בחן את הצורך בקיום דיון (בהתאם לתקנה 138(א)(1)) היה שונה מההרכבים ששובצו לדיונים שנדחו. למעשה, בית המשפט מבהיר כי המותב הנוכחי התבקש לבחון האם יש מקום להשתמש בסמכות לדחות את הערעור ללא דיון, ומשמצא כי אכן כך, הוא פעל בהתאם. **4. טענת ניגוד עניינים:** לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת המערער בדבר ניגוד עניינים, לפיה השופט י' כשר מנוע מלדון בעניינה של לשכת עורכי הדין משום שנציגיה תמכו במינויו. בית המשפט קובע כי טענה זו מרחיבה באופן בלתי סביר את כללי ניגוד העניינים. ההחלטה קובעת כי עצם הצבעתם של נציגי גופים שונים (לשכת עורכי הדין, חברי כנסת, שרים) בעד מינוי שופט, אינה מקימה עילת פסילה אוטומטית מלדון בתיקים שבהם גופים אלו צדדים. הדבר נועד למנוע מצב שבו כל שופט יהיה מנוע מלישב בדין בכל הליך שבו לגופים שהיו מעורבים בבחירתו יהיה אינטרס. **סיכום:** ההחלטה בבקשה זו מדגישה את עקרונות היעילות הדיונית, את סמכותו הרחבה של בית המשפט שלערעור לדחות ערעורים חסרי סיכוי (גם ללא דיון), ואת המנגנונים המאפשרים לבתי המשפט לתקן החלטות קודמות (במגבלות). היא גם מספקת הבהרות חשובות בנוגע לפרשנות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ובנוגע להיקף טענות ניגוד עניינים. השימוש הנרחב בפסיקות קודמות מעיד על מגמה של אימוץ פרקטיקות דיוניות שנועדו לייעל את עבודת בית המשפט, תוך שמירה על עקרונות הצדק וההגינות.