ע"א 319/89

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על החזר סכום כסף שהופקד בידי המערער על ידי מועמד לחברות, שהיה אמור להיות מוחזר אם המועמד לא התקבל. המשיב טען כי יש להתאים את הסכום לאינפלציה, ואילו המערערת טענה כי תנאי ההסכם הברורים קובעים החזר של הערך הנקוב בלבד. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בהדגישו כי פרשנות ההסכם צריכה להתבסס על אומד דעתם של הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בהוראות החוזיות הברורות והחד-משמעיות. ההחלטה אם להורות על שערוך הסכום המגיע צריכה להתבסס על הוראות החוק ולא על חוש הצדק של השופט. מאחר שההסכם לא קבע שערוך, בית המשפט לא יכול היה לכפות הסכם נוסף על הצדדים. בנוסף, עקרון תום הלב לא הצדיק התערבות ביחסים החוזיים במקרה זה. המשיב היה זכאי להחזר השווי הנקוב במהלך תקופת החוזה, והמערערת לא הפרה את ההסכם בכך שניכתה אותו. עם זאת, לאחר סיום הקשר החוזי, בית המשפט יכול לפסוק הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום ההתקשרות ועד למועד הפירעון. הערעור התקבל בחלקו, כאשר המערערת נדרשה לשלם למשיב רק את הפרש ההצמדה והריבית על הסכום מתום תקופת המינוי.