רע"א 3625/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכות. המבקש, שהוכר כנכה, פנה לוועדה פעמיים, בשנים 2000 ו-2001, בבקשה לבדיקה מחודשת של נכותו בשל הרעת התנאים. הוועדה, שחשדה בהתחזות ובחוסר שיתוף פעולה במהלך הבדיקות, החליטה לבצע מעקב סמוי שהביא לסרטון של המבקש הולך, מתכופף ונוהג בחופשיות. הוועדה צפתה בסרטון ועל סמך ראיות אלה יחד עם ממצאים רפואיים, דחתה את ערעורו של המבקש. המבקש טען כי לוועדה אין סמכות לפתוח בחקירה סמויה וכי הסרטון אינו קביל, ואילו המשיב טען כי החלטת הוועדה התבססה על בדיקות רפואיות ורק התחזקה מתוצאות המעקב. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב בקובעו כי בידי הוועדה די ראיות רפואיות לדחיית הערעור, וכי חוסר אמינותו של המבקש מצדיק את השימוש בראיות הווידיאו. בפסק הדין בבקשת רשות הערעור נקבע כי החלטת הוועדה התבססה בעיקרה על בדיקות קליניות וכי ראיות הווידיאו אינן מכריעות במקרה זה. לפיכך, הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות או ציבוריות כלשהן שיש בהן כדי להצדיק ערעור בגלגול שלישי. בית המשפט הכיר במורכבותה של שאלת המעקב הסמוי וסמכותו על ועדות רפואיות, אך מצא כי אין צורך להכריע בכך. תחת זאת, השופטת הביעה את נטייתה לדעה כי מעקב כזה מותר, במיוחד כאשר קיים חשד למצג שווא או חוסר שיתוף פעולה, אך הדגישה כי הוועדה לא צריכה לנהל את המעקב באמצעות המשיב, שהוא צד להתדיין. עוד הציע השופט כי על משרד הביטחון לשקול להעניק לוועדה סמכויות מנהליות עצמאיות לביצוע מעקבים כאלה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות, והחלטת הוועדה לדחות את ערעורו של המבקש התקבלה.