רע"א 5215/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לתקן את כתב התביעה שהוגש נגדם. בתביעה המקורית, שהוגשה על ידי המשיב, שהיה מנכ"ל ובעל מניות בחברה שנקלעה לקשיים כלכליים, נטען כי המבקשים ביצעו מעשי מרמה, ניצול וקיפוח, שהובילו לריקון נכסי החברה. המבקשים טענו מנגד כי המשיב הפר את ההסכם והציג מצגי שווא. בזמן שהתיק היה תלוי ועומד, התנהלו הליכים קשורים בבית הדין לעבודה. לאחר שבית הדין לעבודה נתן את פסק דינו, קיבל את טענות המשיב ודחה את תביעתם שכנגד של המבקשים, ביקש המשיב לתקן את כתב תביעתו במקרה הנוכחי, וביקש להגדיל את הפיצוי הנתבע, להוסיף נימוקים ולמחוק סעד. בית משפט קמא נעתר לבקשה, אך המבקשים ערערו על החלטה זו. הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את הפעלת שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים וקובע כי התיקון אינו אלא הרחבה של הטענה המקורית, המבוססת על אותן עובדות. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן הבקשה הוגשה בשלב מאוחר, וציין כי ההליכים עוכבו וכי התיקון לא יעכב באופן משמעותי את בירור התביעה. כתוצאה מכך, חויבו המבקשים בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.