ת"א 173/01

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת בתביעת נפגעי תאונת דרכים. המשיב טען לנכות קשה בעקבות תאונה קלה לכאורה, כאשר הוועדה לביטחון לאומי (המל"ל) העריכה את נכותם הצמיתה בשיעור של 100%. המבקשים חלקו על כך וניתנה להם הזכות להציג ראיות סותרות. מומחה נוירוכירורגי, ד"ר זערור, מונה להעיר על הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו של המשיב. חוות הדעת של המומחה, שניתנה לאחר עיכובים, אישרה קשר סיבתי וסיפקה הערכה של נכותו הנוירולוגית הצמיתה של המשיב. עם זאת, התברר כי המומחה ראה את החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל, למרות צו בית משפט האוסר על שיתוף מסמכים אלה. המבקשים ביקשו לפסול את חוות דעתו של המומחה, אך המשיב התנגד. השופט, לאחר ששקל את ההגשות, הסכים עם המבקשים כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה, שכן צו בית המשפט לא נשמע, והמסמך ששותף היה יותר מטעות קלה בשיקול הדעת. השופט הבחין בין קבילות מסמכים לבין פסילת מומחה, והחליט כי במקרה זה יש צורך בכך. נסיבותיו החריגות של המקרה, לרבות הצו המפורש של בית המשפט, גרמו לכך שחוות הדעת לא יכלה לעמוד, למרות שלא היו ראיות לאי ציות מכוון. השופט החליט למנות מומחה חדש, פרופ' צבי רפפורט, והורה למבקשים לשאת בהוצאות, בהנחה שהטעות נעשתה בתום לב. פסק הדין הביע אכזבה מהעיכובים בתיק והפציר בצדדים להתקשר בהקדם עם המומחה החדש כדי לזרז את מתן חוות דעתם.