ת"פ 40144/05

תקציר

בפסק דין זה מיום 22.6.2006 הורשעו הנאשמים בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה חמורה לפי סעיף 332(1) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען כי הנאשמים, ללא עבר פלילי קודם, החזיקו ברשותם מיכלי דלק, אבקת שעווה, מצית וצמיגי רכב, והשתמשו בהם כדי להצית שריפה באמצע כביש סואן. מעשיהם המסוכנים של הנאשמים, שמחו וניסו לדחוף צמיג בוער לכביש, נצפו על ידי שוטרים שהתערבו ועצרו אותם. במסגרת הסדר טיעון הודו הנאשמים באשמה בתמורה לעונש מוצע של ארבעה חודשי מאסר בפועל ועבודות שירות. עם זאת, השופט, תוך הכרה בחשיבותו של הסדר הטיעון, החליט לסטות ממנו בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשי הנאשמים והצורך בהרתעה במקרים כאלה. במקום זאת, גזר השופט על כל אחד מהנאשמים שישה חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי, תוך הדגשת הצורך בענישה מחמירה שתהווה הרתעה. פסיקת השופט הושפעה מחומרת העבירה, שעלולה הייתה להביא לתוצאות חמורות, ומפסיקות קודמות של בית המשפט העליון שהדגישו את חשיבות המאסר בפועל במקרים כאלה.