ע"א 4980/01

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת מורכבת בה מעורבים מספר צדדים. ל.ק. בניה בע"מ התקשרה בשני הסכמים – הסכם הלוואה עם המשיבים 8-3 והסכם שני עם טפחות, בנק משכנתאות לישראל בע"מ – בקשר לפרויקט בנייה. לאחר שחברת ל.ק. בנייה נקלעה לקשיים, ביקש טפחות לממש קשר הקשור להסכם השני. הדבר הוביל למינוי כונס נכסים שהחליט למכור עשר דירות, מתוכן חמש "דירות אופציה" שהוזכרו בהסכם הראשון. המשיבים 3-8, המלווים, התנגדו וביקשו מהכונס למכור תחילה דירות אחרות. בקשה זו נדחתה, והמלווים הגישו תביעה שהסתיימה בצו מניעה זמני. בינתיים, מכר הכונס את אחת מדירות האופציה לרוכשים צוריאל ורחל גלאם מבלי לחשוף את הסכסוך המתמשך. בהמשך ביטלו הרוכשים את הסכם המכר בשל עיכובים משמעותיים במסירת הדירה ותבעו את כונס הנכסים ואת טפחות. בית המשפט המחוזי מצא כי שלושת הצדדים פעלו ברשלנות ובחוסר תום לב. בית המשפט פסק לטובת הרוכשים והורה לכונס הנכסים להחזיר את עלות הדירה בצירוף נזקים. כל הצדדים ערערו על פסק דין זה. במהלך הליך הערעור הגיעו טפחות ובני הזוג גלמס להסכמה, והותירו את ערעור המלווים. המלווים טענו כי חובתם לשלם פיצויים לא צריכה לנבוע רק מהגשת תביעה. בית המשפט הסכים וקבע כי פנייה לבית המשפט היא זכות אדם בסיסית, והגשת תביעה, גם אם לא תצלח, לא אמורה לגרור פיצוי מלא בגין נזקים. עוד קבע בית המשפט כי העיכובים לא נבעו רק מצווי המניעה אלא גם מהתנהלות הכונס והרוכשים. לפיכך, ערעור המוכרים נדחה. באשר לערעור הנגדי שהגישו המלווים, ביטל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שחייב אותם לשלם בגין ירידת ערך הדירה, שכן לא מדובר בתביעת הודעה לצד ג'. במקום זאת, חויבו המלווים לשלם למוכרים 35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. השופט לוי והשופט טירקל הסכימו עם פסק הדין.