עש"א 29589-05-23

תקציר

הדיון בערעור על הטלת עיצום לפי חוק הגנת הצרכן הסתיים בדחיית הערעור. בית המשפט הכיר בכך שאמנם ניתן היה לטפל בסנקציה אחרת, אך היא אינה בלתי סבירה או חריפה יתר על המידה. הביקורת השיפוטית קבעה כי החלטת המשיב היא מינהלית ונופלת בגדר המשפט המינהלי, ומצדיקה התערבות זהירה. נבחנו טענות המערערת בדבר פרשנות שגויה של החוק, שרירותיות, אכיפה בררנית ושינוי מדיניות. נקבע כי הפרסומים המדוברים אינם מותרים בשום פנים ואופן וכי גופים מנהליים שונים בעלי סמכויות נפרדות אינם מסכלים את פעולתם הפרטנית. בית המשפט דחה את הטענה כי היעדר פעולה של רשות אחת מגביל את סמכותה של רשות אחרת לפעול, במיוחד כאשר המחוקק הסמיך אותן בנפרד. יתר על כן, בית המשפט לא מצא שינוי מדיניות ברור שיצדיק התערבות בהחלטת המשיב, אם כי הכיר בכך שאזהרה יכולה הייתה להיות סבירה. גם הטענות בדבר אכיפה בררנית ונסיבות מחמירות הופרכו, כאשר בית המשפט קיבל את הסברו של המשיב למשאבים מוגבלים ולהיקף התלונות נגד המערער. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה בדבר הרחבת החזית, שלא הוצגה בערעור, וקבע כי הסנקציה שהוטלה היא בגדר הסבירות. לפיכך נדחה הערעור, וכל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.