בש"פ 562/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ההחלטה הראשונית קיבלה ערעור שהגיש המשיב, על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, שהורה על מעצרו של המבקש – תושב בית ליקיא שביהודה ושומרון – עד תום ההליכים המשפטיים בגין שהייתו הבלתי מורשית בישראל. המבקש נעצר בדצמבר 2012 בגין כניסה לישראל שלא כדין והוגש נגדו כתב אישום. בעוד הצדדים הסכימו על קיומה של עילת מעצר, בית משפט השלום הורה על שחרורו בתנאים מסוימים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקיבל את ערעורו של המשיב, תוך שהוא מטיל ספק ביעילותם של הסדרי הפיקוח המוצעים ובהרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות דומות. המבקש טען כי יש לערער על ההחלטה משום שהיא יצרה תקדים לפיו אין לשחרר את תושבי השטחים, דבר המהווה אפליה נגד אזרחים שאינם ישראלים. אולם שופט בית המשפט העליון קבע כי עצם קיומן של החלטות סותרות אינו מצדיק רשות ערעור, וכי מקרה זה אינו מעורר שאלה עקרונית. זאת ועוד, מאחר שהיה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי נגד המבקש והתיק נקבע לדיון בקרוב, החליט השופט כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה.