תלה"מ 31071-05-19

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעה שהגיש הורה תובע המבקש לחייב את ההורה הנתבע לשמור על קשר והסדרי מגורים עם ילדיו הקטינים ולהטיל סנקציות אם יסרב לציית. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מחייב הורים לדאוג לצרכי ילדיהם, לרבות שמירה על קשר הורי. עם זאת, נמצא כי נסיבותיו הספציפיות של תא משפחתי זה אינן מאפשרות לכפות על הנתבע קשר או הסדרי מגורים עם הילדים. המלצותיה של העובדת הסוציאלית, שלא אותגרו על ידי התובעת, המליצו שלא לנקוט באמצעי כפייה, מתוך סברה כי הדבר יפגע בטובת הילדים וביחסיו של הנתבע עם אשתו וילדיו הבוגרים מנישואין נוספים. התנהלותה של התובעת, לרבות שינויים בגרסתה לאירועים והרחבת טענותיה, העלתה ספקות באשר למניעיה, מה גם שהעובדת הסוציאלית סברה כי אין ביכולתה להפריד בין אכזבתה מהנתבע כבן זוג לבין רצונה שהוא יקיים קשר עם ילדיהם. יתר על כן, הילדים למעשה כבר חיו במציאות חד הורית בשל נוכחותו המוגבלת של הנאשם בחייהם בעת שהתגורר אצל משפחה אחרת. השופט הכיר בחשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו, אך גם הכיר באופי הרגיש של הדינמיקה המשפחתית ובפוטנציאל של התערבות בית המשפט להפר את האיזון העדין בתוך התא המשפחתי. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, אם כי הנקודה האחרונה ויתרה מטעמי ההגינות. פסק דין זה, המאפשר לנאשם אוטונומיה בעיצוב חייו הפרטיים, הוא ספציפי לעובדות הייחודיות של מקרה זה.