ו"ע 1251/05

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם לחברה המוכרת נותרו זכויות כלשהן לאחר חתימת הסכם החברות, לגבי חלקת קרקע בגוש 4746, חלקה 32, שתאפשר לה למכור זכויות אלה. המערערים טענו כי הסכם החברה חל רק על 148 יחידות דיור, ואילו המשיב טען כי החברה המוכרת אינה יכולה למכור זכויות במקרקעין שאינם בבעלותה. פסק הדין בוחן את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים המעורבים. נמצא כי החברה המוכרת לא התנתקה מהחזקה בקרקע, וכי 2 יחידות הדיור הנוספות שאושרו בתב"ע שהשתנתה נועדו להישאר בידי החברה המוכרת. לפיכך, רק החברה המוכרת יכלה למכור כדין את הזכויות בסך 1/150 בתוספת הקרקע. פסק הדין דן גם במשמעותה הכלכלית של העסקה, והגיע למסקנה כי אף שמדובר בעיקרון המרחף מעל לכל דיני המיסוי, יישומו במקרה זה יהיה בלתי מאוזן. מבנה העסקה, שנועד להיטיב עם רוכש פרטי (המערערת 2), אינו כשלעצמו עילה לקביעה כי היא פסולה, ויש להכיר בעסקה כלגיטימית. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, והמשיב מחויב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. השופט עמוס זמיר מסכים עם פסק הדין.