ת"פ 53069-01-13

תקציר

הנאשם הורשע במספר סעיפים הקשורים לגניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם באישומים הבאים: שני סעיפים של גניבת רכב, סעיף אחד של כניסה לישראל שלא כדין וסעיף אחד של נהיגה ללא רישיון. האישום הראשון התייחס לאירוע בו גנב הנאשם, יחד עם שותף בשם מחמוד, רכב סוזוקי בירושלים באמצעות פריצה אליו והשבתת מערכת האזעקה. מחמוד נהג במכונית ונטש אותה כשהבחין במחסום משטרתי. הנאשם הורשע בסעיף זה של גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין. האישום השני עסק באירוע נוסף באותו יום, בו גנבו הנאשם ומחמוד רכב נוסף בירושלים. הפעם נהג הנאשם ברכב והתנגש בו סמוך למחסום, ואז נמלט מהמקום. בגין אירוע זה הורשע הנאשם בגניבת רכב ובנהיגה ללא רישיון. התביעה טענה לעונש של 30 חודשי מאסר, תוך שימת דגש על חומרת העבירות, ואילו ההגנה ביקשה עונש דומה לזה של מחמוד. מחמוד נידון בעבר לעשרה חודשי מאסר על ידי שופט אחר, על בסיס עסקת טיעון. עם זאת, השופט במקרה זה ציין כי מחמוד, שנהג גם הוא ללא רישיון, לא הועמד לדין בגין עבירה זו, למרות שעובדות כתב האישום המתוקן ייחסו לו את התאונה. מאחר שהתובע לא הצליח להסביר סתירה זו, התקשה בית המשפט להצדיק עונש חמור משמעותית לנאשם הנוכחי. יתר על כן, למחמוד לא היה עבר פלילי קודם, שגם אותו לקח השופט בחשבון. לפיכך, גזר השופט על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מיום מעצרו, לצד מאסר על תנאי בגין גניבת רכב וכניסה שלא כדין או נהיגה ללא רישיון. גזר הדין התחשב בעברו הפלילי הקודם של הנאשם, שכלל ריבוי עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. השופט הדגיש את חשיבות האחידות בענישה בעבירות דומות והדגיש כי זכות הערעור לבית המשפט המחוזי עומדת לרשותו בתוך 45 יום.