ב"ל 46987-02-19

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב ניסיונו של התובע לקבל מהנתבעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין אפריל 2017 לפברואר 2018, בעת שהיה נתון במעצר בית חלקי. התובע טען כי פעל בהתאם לחוקים הרלוונטיים וכי בקשותיו לעבוד, הן מחוץ לבית והן מהבית, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. מנגד, טען הנתבע כי היה על התובע להתייצב בשירות התעסוקה במהלך מעצר הבית וכי לא ניתן לשלם קצבה רטרואקטיבית משום שלא התייצב במועד. עוד ציינו הנתבעים כי המידע שקיבלו על מצבו של התובע אינו נכון, מה שעיכב את תגובתם. השופטת, שרה שדיאור, פסקה לטובת הנאשם. לטענתם, התובע, שהיה נתון במעצר בית חלקי, יכול היה להתייצב בשירות התעסוקה בשעות בהן הותר לו לצאת מביתו. בנוסף, החוק ופסקי דין קודמים קבעו כי לא ניתן לשלם תגמולים רטרואקטיבית אלא אם כן קבע השר אחרת. עוד ציינה השופטת כי אי ידיעתו של התובע את החוק אינה פוטרת אותו ממילוי תפקידו, מה גם שהיה מיוצג על ידי עורך דין לאורך כל התקופה הנדונה. השופט פירט את ציר הזמן של ההתכתבות של התובע עם הנתבע, וציין כי פעמים רבות הוא נמנע מלספק את המסמכים הדרושים בזמן, דבר שעיכב את התהליך. עוד ציינו כי תנאי מעצר הבית החלקיים של התובע לא מנעו ממנו להתייצב בשירות התעסוקה. באשר לטענת התובע כי נבצר ממנו למצוא עבודה בשל נסיבותיו, קבעה השופטת כי הדבר היה צריך להיבחן על ידי שירות התעסוקה אילו היה מדווח, ואי עשייתו בכך גרמה לכך שלא עמד בדרישות להבטחת הכנסה. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם פרשנותה של הנתבעת לסעיף 18 לתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה, לפיה התובע, בהיותו מעל גיל 25, אינו זכאי לחריג המנוי. השופטת הגיעה למסקנה כי יש לדחות את תביעתו של התובע להטבות מחודש אפריל 2017 ואילך בשל אי עמידתו בנהלים הנדרשים וכי התשלומים שקיבל יצרו חוב. השופט הציע כי התובע יוכל לפנות לוועדה לביטול חובות, שעשויה להפעיל את שיקול דעתה לטובתו. לבסוף הורה השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו ודחה את התביעה במלואה.