ע"א 1062/09

תקציר

במקרה זה התבקש בית המשפט לקבוע את תוקפה של דרישת בנק דיסקונט כי הרוכשים יעבירו את כל זכויותיהם לבנק כתנאי למימוש ערבויות לפי חוק המכר, שנועדו להגן על השקעותיהם של רוכשי הדירות. המשיבים טענו כי תשלומיהם הובטחו בשילוב של שטרי אזהרה וערבויות, שנועדו לכסות חלקים שונים ממחיר הרכישה, ובכך להפוך את דרישת הבנק למוגזמת ובלתי צודקת. בית המשפט מצא כי בעוד מלשון הערבות הבנקאית משתמע לכאורה כי על הרוכשים להעביר את כל זכויות הקניין לצורך מימוש הערבות, כוונתם של סעיפים אלה (במיוחד בהקשר של חוק המכר) היא להבטיח השבה סבירה, ולא לדלל את ביטחונם של הרוכשים. פסק הדין הדגיש את תכליתו האובייקטיבית של חוק המכר להגן על השקעות הרוכשים ולא להותיר אותם חשופים כלכלית או לשלול מהם זכויות מובטחות, במיוחד כאשר הרוכשים קיבלו חלק מביטחונם בדמות הערות אזהרה. בהתחשב בשיקולים אלה, נקבע כי בנק דיסקונט אינו יכול לדרוש באופן לגיטימי את כל הזכויות לפי פרשנותו לחוזה מבלי לגרום להטלת ודילול בלתי סבירים של נייר הערך – דבר המנוגד הן לתכליתו של חוק המכר והן לרציונל המסחרי המנחה בדרך כלל ערבויות כאלה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך השארת ניירות הערך הנוספים של הרוכשים על כנם ופסיקת הוצאות כנגד הבנק.