ע"פ 8831/08

תקציר

בתיק הנוגע לעבירות הקשורות לכלי רכב שנגנבו בישראל והועברו לשטחי A, דנו בתי המשפט בישראל בשאלה האם עבירות אלה נוגדות את כלכלת ישראל, ובכך אפשרו סמכות שיפוט חוץ-טריטוריאלית של המדינה. כתב האישום האשים את אל-שחרא ואל-סוץ בפעילות של כלי רכב גנובים בכפר דורא שבשליטת הרשות הפלסטינית, לרבות קבלת כלי רכב גנובים, שינוי זהותם וסחר בחלקים גנובים. בית משפט קמא דחה אישומים אלה, בנימוק של חוסר סמכות, שכן העבירות בוצעו בשטחי A ואינן נחשבות לאיום על האינטרסים הכלכליים של המדינה לפי סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי גניבת כלי רכב אמנם משתוללת ומזיקה לאזרחי ישראל, אך היא אינה עומדת ברף של פגיעה בכלכלת המדינה, הכרוכה בדרך כלל באינטרס לאומי משמעותי או בפגיעה יסודית, כגון זיוף מטבע או פעילות הונאה בענפים מרכזיים. בפסק הדין הודגש כי אף שהעבירות פוגעות ברכוש הפרט, הן אינן פוגעות ביסודותיה הכלכליים של ישראל או בריבונותה של המדינה, ומכאן שאינן נופלות תחת עקרון ההגנה מפני תחולה חוץ-טריטוריאלית. בתי המשפט הצבאיים הישראליים, ולא בתי המשפט האזרחיים, נמצאו לנכון להעמיד לדין בגין עבירות כאלה לאחר התיקון בשנת 2007. מסקנת פסק הדין היא כי על המחוקק להתייחס לכל הרחבת סמכות הנדרשת במקרים אלה, שכן החוקים הנוכחיים לא תמכו בפרשנותו של המערער לעבירות האמורות המאיימות על משק המדינה, והביאו לדחיית הערעור.