ת"א 58020-07-20

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב הקביעה האם תאונתו של התובע נופלת בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. האירוע המדובר התרחש כאשר התובע, עובד תחזוקה, ניסה להתניע משאית שסבלה מבעיות במנוע. בעת שניסה לנקז אוויר מהמזרקים של המשאית, ריססו אותו בסולר חם וכתוצאה מכך נפצעו. החלטת בית המשפט מהווה פסק ביניים ליישוב סכסוך בין הצדדים, הכולל את התובע, שני נתבעים המבוטחים בחברות ביטוח שונות, וחברות הביטוח עצמן. השלב הראשון של פסק הדין בחן האם התאונה מהווה "תיקון דרך" כהגדרתו בחוק. בית המשפט קבע כי התיקון בוצע מחוץ לכביש ובמסגרת עבודתו של התובע, ובכך אינו עונה להגדרה של תיקון כביש. כתוצאה מכך, ההגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי" לא התקיימה. בשלב השני נבדק האם היה פיצוץ או הצתה של הרכב, או שמא הופעל הכוח המכני של הרכב תוך שמירה על ייעודו המקורי. בית המשפט מצא כי הראיות אינן תומכות בטענה כי נעשה שימוש בכוח מכני למטרה שאינה תחבורה. בנוסף, נקבע כי התאונה לא כללה פיצוץ או הצתה של הרכב כולו. לפיכך, התאונה אינה נחשבת ל"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כתוצאה מכך, נדחתה התביעה נגד הנתבעים וחברות הביטוח שלהם. כמו כן, בית המשפט פירט את השיקולים לקביעת הוצאות הנתבעים על פי תקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט החליט כי הנתבעת מס' 2 תפצה את הנתבעת מס' 4 בגין הוצאותיה, אשר הוערכו ב-16,532 ₪, שישולמו בתוך 90 יום. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין על פי פסקי דין קודמים. פסק דין מקיף זה בא להבהיר את תחולתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תוך מתן החלטת ביניים בנושא תוך הדגשת השיקולים הראייתיים והמשפטיים הכרוכים בכך.