ב"ל 6764-04-20

תקציר

התובע, עובד חברת החשמל, טען כי ליקוי השמיעה והטנטון שלו (צליל צלצול או זמזום באוזניים) נגרמו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודה. חברת החשמל הכחישה טענה זו וטענה כי בדיקות השמיעה לא הצביעו על ליקוי כלשהו הקשור לחשיפה לרעש. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע, והכיר בתביעתו לעבודה עם רעש מזיק, במיוחד במחלקת העיטוף, שם רמות הרעש הגיעו עד 88.7 דציבלים. חשוב לציין כי ראיות התובע, לרבות תלושי שכר, הוכיחו כי עבד שעות נוספות רבות, דבר הסותר את טענת חברת החשמל כי היה חשוף לרעש מזיק במשך חמש שעות ביום בלבד. לגבי תקופת עבודתו של התובע במחלקת החל"ת (חיבורי בתים), הכיר בית המשפט בהיעדר נתונים מדויקים על חשיפה לרעש. עם זאת, הוחלט להפנות את העניין למומחה בשל עדותו וראיותיו המשכנעות של התובע, לרבות מסמך מ-2004 של רופא חברת החשמל המביע חשש מפגיעה אפשרית בשמיעה. בית הדין הורה למומחה לבחון את טענות התובע במשך כל תקופת העסקתו בחברת החשמל, החל משנת 1991. המומחה יבהיר את ליקוי השמיעה והטינטון של התובע והאם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלות אלו. בית המשפט הדגיש כי היעדר נתוני חשיפה מפורטים לרעש בתקופת חיבור הבית לא צריך לעכב את החקירה, מה גם שכבר נדרשה בדיקת מומחה לתקופת מחלקת העטיפה. לבסוף, התווה בית המשפט את התשתית העובדתית למומחה, לרבות פרטי עבודתו של התובע וחשיפתו לרעש, ופירט את השאלות שעל המומחה להתייחס אליהן.