ב"ש 5048/05

תקציר

לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להגדיר "חומר חקירה" הניתן לעיון על ידי ההגנה, גם אם הוא גבולי בלבד הרלוונטי לאישום, וממוקם בשולי היקף כתב האישום. השיקול העיקרי הוא חשיבות החומר להגנה. בעוד שהתביעה אינה נדרשת לסייע להגנה בכל קו הגנה, או חומר הקשור לתיק באופן מעורפל בלבד, עוצמת הקשר בין החומר המבוקש לבין כתב האישום, וחיוניותו להגנה, קובעת את הסבירות שבית המשפט יורה על גילויו. במקרה זה, תיק החקירה הנוגע לזיוף ומעילה קשור ישירות לתזה של ההגנה, ולכן יש לאפשר להגנה לעיין בו. לעומת זאת, חומר שבידי צדדים שלישיים, ולא בידי התביעה, נחשב לא רלוונטי, ולא ניתן לצפות מהתביעה לשלוף אותו. זה כולל פריטים A, B, C ו-F שביקשה ההגנה. במקום זאת, לבית המשפט יש שיקול דעת להורות על הצגת חומר זה בהליכים שונים, כגון מתן צו למחזיקי החומר להביאו לבית המשפט כראיה במהלך תיק ההגנה. זה כולל פרוטוקולים של ישיבות, דוחות ותיקי מודיעין, שההגנה יכולה לבקש, והרלוונטיות שלהם יכולה להיקבע לאחר הצגתם. גישה זו מאזנת בין הצורך של ההגנה בחומר לבין היתכנות התביעה במסירתו, במיוחד בשלב זה של המשפט. לסיכום, על המשיב למסור למבקשים את חומר החקירה הקשור לזיוף ומעילה (פריטים ה', ג' ו-ח'), ואילו המבקשים יכולים לזמן את החומר שבפריטים א'-ג' ו-ו' במהלך תיק ההגנה שלהם.