ע"א 33642-05-14

תקציר

הנתבע טען כי השיקים שכתב נועדו להבטחת הלוואה שנתן התובע לצד שלישי, יוסי שירי, ולא הלוואה אישית לתובע. בית המשפט מצא כי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר, מה גם שמועדי פירעון השיקים תאמו את מועד מתן ההלוואה ולא מועד פירעון מאוחר יותר, וטענת התובע כי הנתבע ויוסי לא פרעו את ההלוואות כמובטח אך קיבלו הלוואות נוספות חסרה הסבר הגיוני. בית המשפט התחשב גם בעדותו של יוסי שירי לפיה התובעת ערבה להלוואות שנטלה שירי מהנתבעת עד לסכום של עד 50,000 ₪. בית המשפט בחן גם האם ההלוואה הנטענת לתובע עמדה בדרישות חוק הסדרת ההלוואות לתוקפו ומצא כי התובע, אשר נתן הלוואות הנושאות ריבית של 1.5% לחודש, עשה זאת בדרך של משלח יד. משכך, חלו עליו תנאי החוק, לרבות דרישת חוזה הלוואה בכתב, שהתובע לא עמד לספק. בית המשפט לא מצא את כתב ההתחייבות הנטען של התובע משכנע, מה גם שהמשיבה הכחישה שחתמה עליו, וממילא הוא לא הכיל את הפרטים הנדרשים על פי החוק. ככלל, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי נתן הלוואה לנתבע ולכן דחה את התביעה. ערעורו של התובע על פסק דין זה נדחה אף הוא, מה שהוביל לפסק דין זה. התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ₪.