ת"א 7139/03

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל תבע לפנות רוכלים מהטיילת הצפונית באילת, בטענה שראש העיר אפשר להם לפעול בה שלא כדין ובכך סיכן את שלום הציבור. הרוכלים טענו כי יש להם היתר בלתי חוזר וכי פינוי יפגע בחופש העיסוק שלהם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק לטובת המינהל, הורה על פינוי המוכרים ודחה את טענותיהם. המוכרים ערערו לבית המשפט העליון, שקיבל חלקית את חוסר ההזדמנות שלהם להתגונן, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. לאחר שמיעת טענות הספקים, קבע בית המשפט המחוזי כי למדינה עומדת הזכות לדרוש פינוי במסגרת תפקידה השלטוני, והספקים לא הוכיחו את טענותיהם. בית המשפט דחה את הטענות מטעמים פרוצדורליים ומהותיים, וציין את זכות הפינוי של המדינה וכי רישיונות אינם מקנים סמכות בלתי חוזרת. גם טענת חופש העיסוק של המוכרים נדחתה, שכן היא לא גברה על האינטרס הציבורי ועל החוק. יתר על כן, המוכרים לא היו זכאים לפיצוי בגין שיפורים שנעשו בקרקע. בית המשפט הורה להוציא את ידיהם של הרוכלים מהטיילת והטיל עליהם עלות של 50 אלף שקל, אך לא על עיריית אילת המצטרפת.