בד"א 41/08

תקציר

בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע עורך דין, המערער, בשורה של עבירות הקשורות להתנהלותו הבלתי מקצועית בעסקת רכישת מקרקעין עבור מרשו. למערער ניתן ייפוי כוח על ידי המתלונן לרכוש קרקע, מתוך ציפייה שמינהל מקרקעי ישראל ירכוש אותה ויעניק למתלונן זכות לרכוש קרקע חלופית. המערער קיבל מהמתלונן 106,000 ₪ לצורך ביצוע ההסכם והיה אמור להחזיר את הכסף אם עסקת הרכישה לא תצא לפועל בתוך 12 חודשים. עם זאת, שני התנאים לרכישה - רישום הערת אזהרה ואישור מהמכון לביטוח לאומי - לא התקיימו, והמערערת לא החזירה את כספי המקדמה. הדבר הוביל לתביעה ולהסכם פשרה, שגם המערערת לא כיבדה. התיק הגיע שוב לבית המשפט המחוזי לאחר שפסק דין קודם לטובת המערער בוטל. המערער חש כי הוטרד באופן שיטתי על ידי בית המשפט ולא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להציג את טענותיו. עם זאת, בית המשפט מצא את גרסתו לאירועים בלתי סבירה וחסרת היגיון מסחרי, ובחר במקום זאת להאמין לדברי עדי התביעה. גם טענותיו של המערער כי עשה שימוש ראוי בכספי הפיקדון לא היו משכנעות והעלו יותר שאלות מכפי שהשיבו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער הפגין חוסר נאמנות למרשו ולא עמד באמות מידה מקצועיות כלשהן. ערעורו של המערער לבית הדין המשמעתי הארצי, על יסוד עוולות נטענות אלה, לא צלח. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על ראיות מוצקות. לפיכך נדחה הערעור, וגזר הדין המקורי – 24 חודשי השעיה בפועל ו-36 חודשי מאסר על תנאי – עמד על כנו, לצד תשלום הוצאות המשיב בסך 4,000 שקל.