ער"מ 1209-04-13

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על פסק דין קודם שהאריך את המועד להגשת ערעור למשיב מס' 1, שחם. המקרה המקורי היה תביעה לפיצויי פיטורים והטבות תעסוקה אחרות שהוגשה נגד שחם ומשיבים אחרים על ידי עובד לשעבר. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד, אך שחם לא הגיש סיכומי טיעונים ולא נכח בדיון, מה שהוביל לפסק דין שניתן בהעדרו. שחם ניסה לערער על פסק דין זה מספר פעמים מחוץ לחלון הערעור, תוך ציון נסיבות מקלות. בסופו של דבר נעתר רשם בית הדין לבקשתו של שחם להאריך את המועד להגשת ערעור, מה שגרם לעובד להגיש את הערעור הנוכחי. עם זאת, השופטים דחו את הערעור ואישרו את החלטת הרשם. הם קבעו כי סיכויי הצלחת ערעורו של שחם מהווים סיבה מיוחדת להארכת המועד האחרון להגשת התביעה. יתר על כן, ידיעתו של העובד כי שחם לא קיבל את פסק דינו של בית הדין האזורי הקלה על השיהוי בהגשת הערעור. השופטים הדגישו כי הארכות כאלה הן חריגות ויש לקיימן רק לאחר איזון זהיר בין האינטרסים של שני הצדדים. החלטה זו התקבלה ללא דיון בעל פה ולא תתערב בה, והוצאות הליך הערעור יידונו בערעור העיקרי.