ע"א 115/09

תקציר

בפסק דין זה דחתה השופטת א' שניידר בקשות פסילה בשל תפקידה הקודם כיועצת משפטית לכנסת. היא ייעצה בהליכי החקיקה של חוק ההתנתקות והבטיחה את תקינות ההליך, אך לא קבעה את תוכנו של החוק. השופטת קבעה כי מעורבותה הקודמת ביצירת החוק אינה מהווה משוא פנים בדיון בתביעות פיצויים פרטניות הנובעות ממנו. המערערים טענו כי עמדתה הקודמת של שניידר העלתה חשש ממשי למשוא הפנים שלה, שכן היא הגנה על אינטרסים המנוגדים לשלהם בדיוני ועדות הכנסת. עם זאת, השופטת הדגישה כי תפקידה היה לייעץ בנוסח החוק ובטוהר הליך החקיקה, ואילו התיק הנוכחי עסק בערעורים על פינוי עסקים ופיצויים – עניין שלא הייתה מעורבת בו. השופט ציין כי פרשנות החוק מצויה בתחום סמכותה של הכנסת וכפופה לנוסח החקוק, לכוונת המחוקק ולפסיקות קודמות. לכן, רוח הליך החקיקה לא תשפיע על הפרשנות. היא גם דחתה את ההשוואות לשופטת שטענה נגד פסיקתם שלהם, והדגישה כי תפקידה הקודם אינו שקול למעורבות באותו עניין. בנוסף, ציינה שניידר כי פסילתה תגביר את העומס השיפוטי, ותחייב שופט אחר להקדיש זמן להבנת הסוגיה המשפטית. בית המשפט דחה את טענות המערערים, בנימוק של היעדר חשש ממשי למשוא פנים והדגיש כי פעמים רבות מתמנים שופטים מהקהילה המשפטית, המביאים עמם ניסיון רב ערך. אופיו של תפקידה הקודם של שניידר, אופיו המשפטי ולא העובדתי וחלוף הזמן שחלף מאז מעורבותה בחקיקת חוק ההתנתקות, כל אלה מקלים על פסילה. באשר לעילות הפסילה הספציפיות הנזכרות בסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט, הבהירה השופטת כי המקרה הנוכחי שונה מעבודתה הקודמת, ומתמקד בפרשנות החוק ולא ביצירתו. השופטת התייחסה לפסקי דין קודמים שתמכו בעמדתה, כולל מקרים שבהם שופטים מילאו בעבר תפקידים רלוונטיים אך עדיין נחשבו חסרי פניות. לסיכום, השופטת הביעה ביטחון בנכונותה של שניידר לשקול בהגינות את עניינם של המערערים ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי ניסיונה הקודם של השופטת אינו צריך לפסול אותה. החלטה זו התקבלה ללא הוצאות שנפסקו למי מהצדדים.