מ. מקרקעין 147/23

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לדחות את התביעה על הסף, נדחית. המשמעות היא שהתביעה תימשך, ולשני הצדדים יהיה את יומם בבית המשפט להציג את טיעוניהם. ההחלטה התקבלה לאחר עיון מדוקדק בבקשה ובתשובה, בצירוף המסמכים הנלווים אליהם. השופטת הדגישה כי יש להשתמש בסמכות להורות על דחיית תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים וחריגים, וגם אם יוכחו כל הטענות בכתב התביעה, לא יוכל התובע להשיג את הסעד המבוקש. עוד ציינה השופטת כי בקשות לדחייה על הסף מחייבות הצגת מערכת עובדות חד משמעית או בירור עובדתי מצומצם ביותר. במקרה זה, העובדות המובאות בבקשה, גם אם יוכחו, אינן מצדיקות את דחיית התביעה על הסף. זאת ועוד, השופטת ציינה כי חוסר יעילות או כשלים פרוצדורליים אינם מהווים בהכרח ניצול לרעה של ההליך המשפטי, והתנהלות התובע, כפי שהוצגה על ידי הנתבעים, אינה מצדיקה תוצאה כה חמורה. השופטת התייחסה גם לחששות הנתבעים לגבי כשירותו המשפטית של התובע לתבוע וההתעללות הנטענת בשוכרים, והדגישה כי מדובר בעניינים שיש להכריע בהם בהליך העיקרי ולא בבקשה מקדמית. בנוסף, הזכירה השופטת כי דחיית תביעה, מכל סיבה שהיא, אינה מעשה של בית המשפט, וההשלכות של דחייה כזו הן על התובע בלבד, לרבות הפסד אגרת בית המשפט והסיכון של התיישנות. השופט עודד יעילות פרוצדורלית אך הדגיש כי אין להקריב זכויות מהותיות ופרוצדורליות למענה. מאחר שבקשת הנתבעים לא האריכה את המועד האחרון להגשת כתב הגנה, ולא התקבלה החלטה לאשר זאת, ציפתה השופטת כי הנתבעים יעמדו במועדים שנקבעו ויגישו את כתב ההגנה שלהם עד ליום 12.9.2023. עם זאת, הבהירה השופטת כי לא תיעתר לבקשת התובע לקבל את התביעה ללא הגנה, שכן בית המשפט אינו מחויב ליתן פסק דין בנסיבות כאלה. לאור דחיית הבקשה, חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות הבקשה, בסך 5,000 ₪, בתוך שלושים יום, אחרת ייגרמו להם הפרשי הצמדה וריבית.