ע"מ 3450-10-19

תקציר

התיק נסוב סביב מיסוי שבעה בני משפחה שהם בעלי מניות ועובדים בחברת לטרה מערכות בע"מ, בדבר זקיפת שווי השימוש בכלי רכב שבבעלותם אך רשומים בספרי החברה, לשנות המס 2014-2016. בני המשפחה השתמשו בכלי הרכב הן לעבודה והן באופן פרטי, והשאלה העומדת על הפרק היא האם תקנות שווי השימוש בפקודת מס הכנסה צריכות לחול עליהם כעובדים מן המניין, או שמעמדם כבעלי שליטה משנה זאת. בית המשפט קבע כי תקנות שווי השימוש חלות על כלל העובדים, לרבות בעלי השליטה, וכי לבחירת המשפחה לנהל את עסקיה באמצעות חברה יש השלכות מס שונות. בית המשפט הדגיש כי התקנות אינן מבחינות בין עובדים על בסיס מעמדם כבעלי מניות וכי אין עיקרון בחוק המשווה את מעמד המס של בעלי השליטה לזה של נישומים עצמאיים. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי כלי הרכב לא הועמדו לרשות החברה אלא על ידי בני המשפחה עצמם. כלי הרכב נרשמו כנכסי החברה, והחברה תבעה ניכויי מס בגין פחתם ותחזוקתם. הדבר העניק לחברה יתרונות מס, ובית המשפט קבע כי לצורכי מס, המכוניות אכן היו בבעלות החברה והועמדו לרשות העובדים. עם זאת, השופט קיבל חלק מטענותיהם הספציפיות של המערערים. נמצא כי אחד הרכבים לא נרשם בספרי החברה, ולכן בוטלו חיובי שווי השימוש בגין רכב זה. עוד קבע בית המשפט כי אם יוכח כי שתי לוחיות רישוי שונות היו לאותו רכב, יש לבטל כל חיוב יתר בגין כפילות זו. כמו כן הורה השופט למשיב לבחון מחדש את סוגיית גביית היתר בשיעורי המס השולי לחלק מהמערערים בשנת המס 2014. בסופו של דבר נדחו הערעורים, חויבו המערערים לשלם למשיב סך של 40,000 ₪ בתוך 30 יום, ופסק הדין אושר לפרסום.