ע"א 180/71

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949, לפסוק למערער, נכה צה"ל, הוצאות משפט בסך 300 לירות בעקבות הכרה במחלתו כנכות שנגרמה עקב שירותו הצבאי. המערער טען כי הסכום אינו מספיק בהתחשב בהיקף הטיפול בו ובישיבותיו בפני הוועדה. בית המשפט העליון קבע כי אמנם אין חוק מפורש המעניק לוועדות שאינן שופטות סמכות לפסוק הוצאות, אך לכל גוף שיפוטי שיקול דעת לעשות כן. במקרה זה יכלה ועדת הערר לקבוע מהן ההוצאות המשפטיות להן זכאי המערער. לגופו של הערעור מצא בית המשפט כי הוועדה הייתה מגבילה יתר על המידה בקביעת ההוצאות וכי יש לפסוק למערערת 1,000 לירות במקום. פסק הדין אף הורה למשיב לשאת בהוצאות הערעור של המערערת, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 300 לירות. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, והדגישה את הצורך בצדק ובשיקול דעתם של הגופים השיפוטיים בפסיקת הוצאות, במיוחד כאשר האזרח נאלץ לבקש הבהרות מבית משפט אחר בשל ביקורת לקויה של הרשות.