ע"א 475/79

תקציר

בפסק דין זה הכריע בית המשפט העליון בשני ערעורים הנוגעים למחלוקת על רכישת משאית וארגזה. המערער בערעור 475/79 רכש משאית מהמשיב, שהיה המערער בערעור 479/79. פקיד המשיב ציין בטופס ההזמנה כי ההזמנה כוללת את ארגז המשאית, אך המשיב טען כי הפקיד אינו מוסמך לכך וסירב לספק את הארגז. המערערת נאלצה להזמין את הארגז במקום אחר ותבעה מהמשיב פיצויים, לרבות תשלום עבור הארגז. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה, והוביל לערעורים אלה. בית המשפט קבע, כי המשיבה אינה יכולה לשלול את אישור פקידה, שכן המערערת לא הייתה מודעת למגבלות כלשהן על סמכותה. בהתבסס על צרכים מסחריים ומנהגים, מצא בית המשפט כי לפקיד היה אישור מכללא לכלול את הארגז במכירה. לפיכך, היה על המשיב לפצות את המערערת בגין הארגז החסר לפי חוק המכר. בנוסף, בית המשפט קבע כי שיקול הדעת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה לא צריך להביא להפחתה עקיפה של הפיצוי. השופט מ' לנדוי, יחד עם השופטים מ' אלון ומ' בייסקי, הסכימו עם פסק דין זה, ואפשרו את ע"א 475/79 ודחתה את ע"א 479/79 תוך שינוי פסק דינו של בית המשפט המחוזי כך שיפסוק הפרשי הצמדה מלאים. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות מצטברות בסך 2,000 ₪ בגין שני הערעורים. להחלטה זו השלכות על דיני הסוכנות והיא מדגישה את חשיבותו של המכס המסחרי בהגדרת גבולות הרשאת הסוכן.