ת"א 24217-12-19

תקציר

התובע, כלכלן בבנק דיסקונט, תבע את כלל חברה לביטוח בע"מ לקבלת פיצויים לאחר שנפגע בתאונת דרכים. הצדדים הסכימו על אחריותם אך חלקו על נזקי התובע. בית המשפט הכיר בנכות הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 35% כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, דבר שהיה מחייב מבחינה משפטית. בית הדין העריך נכות תפקודית תואמת של 35%, בהתחשב בדרישות התפקיד של התובעת ובנכותה האורתופדית, הנוירולוגית והפסיכיאטרית. לתובעת נפסקו 77,257 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר על בסיס שכרה נטו מהביטוח הלאומי. בית הדין לא קיבל את תביעת התובעת להפסדי שכר נוספים בשל היעדר הוכחת קשר סיבתי בין התאונה לבין הירידה במשרתה. עם זאת, היא פוצתה בעולם על ניצול ימי מחלה, בסך 20 אלף שקל. לגבי הפסדי השתכרות עתידיים קבע בית המשפט את שכר הבסיס על 25,000 ₪ וקבע ניכוי של 80% מכושר ההשתכרות של התובע, כך שהתוצאה תהיה 1,266,662 ₪. לתובע נפסק 50,000 ₪ עבור סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד ו-100,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד. הנזק הלא ממוני נקבע על סך של 55,105 ₪, בהסכמת שני הצדדים. מאחר שנזקיה של התובעת כוסו במלואם על ידי הטבות הביטוח הלאומי, היא הייתה זכאית ל-25% מסך הנזק, בסך 392,256 ₪, בתוספת החזר שכר טרחה, ריבית ושכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם תוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.