רע"א 7902/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת על היטל השבחה, שהוא תנאי לקבלת היתר בנייה. המבקש, שהוא הבעלים של הקרקע המדוברת, חתם על הסכם פיתוח דו-שלבי עם מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י). הסכם זה, המחולק לשני שלבים, נחתם על ידי המבקשת ורק לאחר שיתקיימו תנאיו, ייחתם חוזה שכירות. המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה שצידד במשיב, וקבע כי הסכם הפיתוח הוא הסכם דו-שלבי ולכן לא ניתן לחייב את המשיב בהיטל השבחה. בית המשפט המחוזי מרכז דחה אף הוא את ערעורו של המבקש, והביא את המבקש להגיש רשות ערעור לערכאה הגבוהה יותר. המקרה מעורר שתי סוגיות הנוגעות לטיבו של החוזה ולעמדת מנהל מקרקעי ישראל במקרה נפרד (עניין נבו). היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי עמדת מנהל מקרקעי ישראל בפרשת גרוסברד, התומכת במשיב, היא הנכונה והסביר את פער העמדות בין פרשות גרוסברד ונבו. המשיב טען כי החלטות בתי המשפט בערכאות הנמוכות היו נכונות, והחוזה שנחתם הוא הסכם דו-שלבי, שהיה גם מסקנתו של בית משפט השלום לאחר בחינת תוספות לחוזה. בית המשפט, לאחר שבחן את עמדות כל הצדדים, לרבות עמדת היועץ המשפטי לממשלה, החליט שלא להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור. פסק הדין מצטרף לפסקי דין קודמים במקרים דומים, ובית המשפט מסכים עם פרשנות הערכאות הנמוכות יותר לחוזה. עוד מציין בית המשפט כי החוק במתכונתו הנוכחית וביטול הסכמים דו-שלביים נותנים מענה צודק, ונראה כי המקרה שלפנינו הוא חריג שעליו חלה הפסיקה הקודמת.