רע"א 7214/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בסכסוך על עסקת מקרקעין. התביעה המקורית, שהוגשה בשנת 1991, עסקה במבקש ששימש כנאמן לחמישה יורשים מהרשות הפלסטינית. עיקר המחלוקת נגעה למעמדו של המשיב כתובע, ובפרט לשאלה האם יש לו את ייפוי הכוח הדרוש לייצוג היורשים. לאחר מספר הליכי ביניים, החליט בית המשפט המחוזי לעכב את ההכרעה בעניין זה עד לשלב פסק הדין, ולאחר מכן נעתר לבקשת המשיב לתקן את תביעתו ולצרף את היורשים כתובעים. עם זאת, רק יורש אחד נתן ייפוי כוח, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את טענותיהם של ארבעת היורשים האחרים וכן את תביעתו של המשיב בשל היעדר ראיות חדשות התומכות במעמדו כנאמן. בקשת המשיב לבטל החלטה זו התקבלה, שכן בית המשפט הכיר בטעותו במחיקת תביעת המשיב לחלוטין, והיא הוחזרה. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט המחוזי לא פעל לפי הנוהל הנכון וכי הכללת המשיב כתובע תסבך את ההליך. עם זאת, הערעור נדחה, שכן ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בהפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי באשר לניהול הדיון. פסק הדין הדגיש את היקפה המצומצם של התערבות הערעור בעניינים אלה ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שמירה על מעמדו של המשיב כתובע בתיק המתנהל.