פ"א 13701-11-15

תקציר

הנאשמים הואשמו בביצוע עבירות חמורות הקשורות לבנייה ובנייה על קרקע חקלאית מוכרזת ללא ההיתרים הנדרשים. הוטל עליהם לבנות מתחם מגורים ומתחם גידול בעלי חיים על שטח גדול בניגוד לתוכנית. בית המשפט מצא כי הנתבעים סטו באופן משמעותי מהיתר לכאורה למבנה אחר, והשתמשו במבנה למגורים שלא ניתן לאשרו בדיעבד. בית המשפט ציין גם את חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעים ואת התעלמותם מההליך המשפטי. בהתחשב בנסיבות החמורות של העבירות, בית המשפט יכול היה להטיל עונש חמור יותר, כולל מאסר בפועל, אך התחשב בהודאת הנאשמים באשמה, ברקורד הנקי שלהם ובניסיונם להכשיר בדיעבד חלקים מסוימים במתחם. העונש שהטיל בית משפט קמא כלל שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 50,000 ₪ לכל נאשם והריסת המבנים. המערער (סביר להניח שהתביעה) טען כי העונש קל מדי, במיוחד בהתחשב ברווחים הכלכליים של הנאשמים מהעבירות, וביקש קנס גבוה יותר, בעוד שהמשיבים ביקשו להמיר את הקנס בעבודות שירות בשל מצבם הכלכלי. ערכאת הערעור הסכימה כי הנסיבות מצדיקות קנס גבוה מזה שהטיל בית משפט קמא, והגדילה אותו ל-75,000 ₪ לנאשם, שישולמו בתשלומים, עם תחליף ל-30 ימי מאסר. בית המשפט גם קבע סכום נמוך יותר להתחייבות הכספית עליה חויבו הנאשמים לחתום, כדי להימנע מעונש מאסר של עשרה ימים. יתר גזר דינו של בית משפט קמא נותר על כנו. ערכאת הערעור הדגישה את חומרתן של עבירות התכנון והבנייה, את פגיעתן בשלטון החוק ובמדיניות התכנון ואת הצורך בהרתעה. היא ציינה כי נסיבות המקרה, לרבות ההיקף הרב והממושך של העבירות, מצדיקות טווח קנסות גבוה יותר של 75,000 ₪ עד 150,000 ₪, כדי לשקף את חומרת המעשים ולשמש גורם מרתיע. בית המשפט שקל גם את מצבם הכלכלי של הנאשמים, אך מאחר שלא הוכח די הצורך, הוא לא השפיע על גובה הקנס.