סע"ש 21344-11-19

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע פיצויים שונים הקשורים להעסקתו. הדיון התמקד בתחולתו של צו הרחבה במגזר החקלאי הן על המעסיק והן על העובד, אשר יזכה את העובד בתשלומים נוספים. בית הדין בחן ופירט את התשתית הנורמטיבית לקביעת תחולתו של צו ההרחבה, ובסופו של דבר מצא כי הוא חל על המעסיק הנתבע שעיסוקו העיקרי היה חקלאות, אך אינו חל על העובד התובע. התובע טען כי ביצע עבודות חקלאיות וניהל עובדים, אך מהראיות עולה כי הוא עבד רק בחנות ותפקידו היה של עובד כללי. הנתבע טען מנגד כי התובע גנב ממנו סחורה והשתמש ברכב מסחרי לצרכים אישיים, אך בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, ולכן דחה את התביעה שכנגד. בית הדין הכריע גם במספר תביעות נוספות, בהן הודעה לעובד, עמלות חודשיות מרכש, דמי מחלה, פיטורים שלא כדין בזמן מחלה, הפרת חובת שימוע, הודעה מוקדמת על החלפה, פיצויי פיטורים, תלושי שכר, הפרשות לפנסיה, פדיון דמי חופשה וקיזוז שווי השימוש ברכב שסופק על ידי המעסיק. טענות התובע בעניין צו ההארכה, דמי המחלה וגמול השעות הנוספות התקבלו באופן חלקי, ואילו יתר טענותיו, כמו גם תביעתה שכנגד של הנתבעת, נדחו. הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויים שונים, ביניהם 3,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, 2,674 ₪ בגין דמי מחלה, 16,451 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, 5,157 ₪ כדמי הודעה מוקדמת ו-2,542 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, כולם עם הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העבודה. בית המשפט קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו, ואיפשר זכות ערעור כדין.