ת"מ 105/08

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם חכירה שנחתם בין יצחק הומינר לבין מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בשנת 1983 עבור חלקת קרקע בירושלים. ההסכם כלל מתווה לתשלומי חכירה שנתיים עם אופציה לעדכון כל שבע שנים. בשנת 1998 החלה רשות מקרקעי ישראל לחייב את הומינר ושוכרים אחרים על בסיס מנגנון עדכון אחר ללא הסכמתם. הומינר גילה את הפער בשנת 2006 וניסה לפתור את הבעיה מול רשות מקרקעי ישראל, אך ללא הצלחה. הוא הגיש תביעה ייצוגית נגד רמ"י, בדרישה להחזר בגין תשלום יתר של דמי חכירה. עם זאת, השופט דחה את הבקשה לתביעה ייצוגית, בנימוק של אי עמידה בתנאים שונים. ראשית, עילת התביעה האישית של הומינר, אף שהייתה תקפה לכאורה, כללה שאלות ספציפיות של עובדה ומשפט שהפחיתו את סיכויי ההצלחה. שנית, קבוצת התובעים לא הוכחה דיה, עם מספר מצומצם של חוכרים זכאים, וייחודו של הומינר הפך אותו לנציג בלתי כשיר. השופט הדגיש כי מנגנון התובענה הייצוגית אינו נחוץ בהיקף כה מצומצם והציע כי תביעות פרטניות יהיו מתאימות יותר. בנוסף, על רשות מקרקעי ישראל ליידע את החוכרים הרלוונטיים על אי ההתאמה במנגנוני העדכון. השופט הורה להומינר לשלם למנהל מקרקעי ישראל הוצאות בסך 10,000 שקל וסיכם בכך שציין את הצורך של מועצת רמ"י לנקוט בפעולות מתקנות.