ע"ח 66557-11-24

תקציר

בית המשפט החליט כי הכספים שנתפסו בתיק הם רכושו של המשיב השני, ולא הראשון, ועל כן ניתן לעקל אותם על ידי המערער. החלטה זו מתבססת על ההגדרה הרחבה של "רכוש הנידון" בסעיף 21(ב) לחוק הרלוונטי, המרחיבה את אפשרויות החילוט גם אם הרכוש רשום על שם אחר. הכספים, שהועברו מחשבון בבעלות המשיב השני בחו"ל לחשבון בישראל שבבעלות המשיב הראשון, נתפסו מיד עם הגעתם לחשבונו של המשיב הראשון עקב צו בית משפט קודם, ועל כן בית המשפט סבור כי הם עוקלו מהמשיב השני. המשיב הראשון אינו נחשב כמי שרכש את הכספים בתום לב. עוד קובע בית המשפט כי הסכמים שנעשו בין המערערת לבין המשיב השני, המאפשרים לאחרון להמשיך ולהפעיל חשבונות בנק מסוימים, אינם כוללים התחייבות של המערערת שלא לתפוס רכוש נוסף, ומשכך אינם מונעים את תפיסת כספים אלה. טענת המשיבים כי ידיעת המערערת על רכושו הנוסף של המשיב השני בחו"ל ואי פעולתו במשך חמש שנים, מונעת מהם לעשות כן עתה, נדחית. בית המשפט מציין כי היה על המערערת להציג את כל המידע הרלוונטי בפני ההרכב הדן בבקשה לצו התפיסה, אך פגם זה אינו חמור דיו כדי להצדיק את החזרת הכספים. לבסוף, בית המשפט מכיר בחלוף הזמן הממושך מאז החלה החקירה, אך אינו מניח לכך להפריע לתפיסת הכספים, במיוחד לאור מורכבות התיק. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל והחלטת בית משפט קמא מבוטלת, ומאפשרת למערערת להמשיך ולהחזיק בכספים.