בג"צ 7229/23

תקציר

השופט י' אלרון נתן פסק דין הדוחה עתירה שערערה על החלטות ערכאות נמוכות יותר בנוגע לחלוקה הכספית בין עותרת לבן זוגה לשעבר, המשיב 3, לאחר גירושיהם. העותרת ביקשה חלוקה בלתי שוויונית של הנכסים תוך הסתמכות על סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, המאפשר חריגים במקרים של נסיבות מיוחדות. בעבר, בשנת 2020, ההסכמים בין העותרת לבין המשיבה 3 קיבלו תוקף שיפוטי, אך בהמשך ביקשה העותרת לסטות מכלל החלוקה השוויונית בטענה כי עם פרישתה תקבל רק 3,500 ₪ בחודש, ואילו המשיבה 3 תקבל 23,500 ₪, דבר שהוביל לפער כספי ניכר. הן בית המשפט המחוזי והן ערכאת הערעור שבאה בעקבותיו דחו את טענותיה, והדגישו כי בקשתה, שהוגשה באופן משמעותי לאחר ההסכמות הראשוניות, אינה מצדיקה את החריג הנדיר המבוסס על סעיף 8(2). המשיב 3 טען לגופה של העתירה והצביע על אי תקינות פרוצדורלית ועל השיהוי המשמעותי בהעלאת טענת החריג. השופט אלרון הגיע למסקנה כי העתירה אינה מצדיקה התערבות, שכן היא אינה מהווה מקרה חריג של חריגה שיפוטית או פגיעה בעקרונות הצדק שבג"ץ נוהג לבחון. ההסכמים הקיימים, לאחר שגובשו כדין, החזיקו מעמד, ותביעותיו המאוחרות של העותר לא עמדו בנטל הכבד הנדרש לסטייה מחוק חלוקת הנכסים הסטנדרטי. משכך, דחה בית המשפט את העתירה והחליט שלא להורות על הוצאות כלשהן, תוך הדגשת התקדים המשפטי המבוסס של התערבות מוגבלת בהחלטות בתי הדין הרבניים.